ערוגה בעיר – מערכה רביעית

לפני כשנה וחצי התחלתי לפרסם כאן סדרת כתבות אודות ערוגת הפתיל שבניתי במרפסת. תקציר הפרקים הקודמים מספר על ערוגת פתיל גדולה, המחולקת לשלושה חלקים – שתי ערוגות ירק וחבית עם עץ אבוקדו לגידול בשיטת אספלייר (גידול דו מימדי). הערוגה ממוקמת בבניין דירות בקומה ה11 במרפסת מכורה הפונה לכיוון דרום. יש בה ארובת תולעים להזנה, ובמרפסת ממוקמת גם תיבת קינון לדבורי בר. במאמר זה אסקור את התפתחות כל החלקים האלו של הערוגה, ואכלול המלצות מהניסיון שהצטבר.

אופי השימוש השוטף

בשתי העונות הראשונות (או לפי מניין אזרחי – בשנה הראשונה) הערוגה עבדה יפה. מכיוון שהיא נמצאת תחת גג, לא מגיע אליה גשם. השקתי אותה בעיקר בעזרת דלי במים מהמקלחת שלי (מים עם מעט מאוד סבון).
היבולים היו סבירים. לא גדולים מידי. הנחתי שזה בגלל מגבלת התאורה – בחורף השמש נכנסת לתוך המרפסת, אך בקיץ, כשהשמש גבוה, אין שמש ישירה.

שמש צהריים חורפית. בקיץ אין כניסה ישירה כזו של השמש

שקיעת מפלס הערוגה

בין עונה לעונה יש צורך להוסיף עוד מילוי לערוגה. בגלל שהחומרים מתפקרים ושוקעים מפלס הערוגה יורד בכל עונה. ולכן בסוף כל עונה, לפני שתילת ירקות העונה הבאה, הייתי מוסיף תערובת שתילה כדי להגביה את פני הקרקע ולהגיע לשפת הערוגה הבנויה.

פעם בשנה גם חפרתי עמוק, הגעתי עד לקו המפגש בין רסק העץ לתערובת השתילה – האזור המפריד בין החלק הנימי לש הערוגה לחלק השורשים. שם הוצאתי מהתערובת ופיזרתי אותה על פני הערוגה, כדי להשיג את הגבהת השקיעה. ובנוסף הוספתי רסק עץ לעומק הערוגה – לאזור הנימי. במהלך הטיפול העונתי מצאתי את התולעים האדומות, מארובת התולעים, מסתתרות בתחתית הערוגה.

שקיעת הערוגה. ניתן לראות את היריעה השחורה מבצבצת בדופן – זה עומק השקיעה.

התדרדרות הקרקע

לקראת העונה השלישית החלה התדרדרות. הגידולים כבר לא התפתחו יפה. אפילו מדדתי את ערך הבריקס שלהם. יצא על הפנים. מבאס. לא התייאשתי ובתחילת הקיץ שתלתי שתילים יפים ורבים. קיצור הסיפור הוא שכולם מתו בנסיבות לא נעימות. הבנתי שיש בעיה ושכנראה זו לא רק השמש.

התייעצות עם חברים, הובילה אותי למסקנה שכנראה הקרקע בערוגה סובלת מהאלחת יתר (או בעברית, עודף מלחים). התופעה כנראה נגרמת מכך שאני מכניס לערוגה מים קשים (או בעברית מרובים במלחים), הצמחים לוקחים רק את מה שהם צרכים, ולאורך השנה ריכוזי המלחים בקרקע עולים. הדבר פוגע במבנה הקרקע, ביצורים החיים בקרקע ובסופו של דבר גם בצמחים. זה תופעה נפוצה בגידולים במצע מנותק.

הפעולות שנעשו

• שטיפת מצעי הגידול במים רכים (דלי מלחים). אני השתמשתי במי מזגן שאספתי, כי זה היה בקיץ. מי גשם יעשו עבודה נהדרת גם כן, בחורף. השטיפה היתה השקייה מרובה של הערוגה באופן שיצאו עודפים רבים מפתח הניקוז.
• אחרי השטיפות הוספתי לקרקע פחם, כחומר סופח ומאזן. פשוט ריסקתי פחם של מנגל ופיזרתי בערוגה.
• בנוסף פיזרתי הרבה קומפוסט ואת ההומוס שנוצר בארובת התולעים. העשרת הקרקע בחומר אורגני משפרת את המבנה שלה, וגם תעזור להזנה ובריאות הגידולים.

כל התוספות הנ"ל גם עזרו לי להעלות את מפלס הערוגה לעונה הזו.

• התחלתי להוסיף קליפות ביצים אפויות, בעיקר בסיס שתילים העגבניות (חובבות הסידן). כפי שניתן לקרוא במאמר של ליאור, הסידן המתפרק מקליפות הביצים משפר את הקק"ח (קיבול קטיונים חיוביים) ובעצם עוזר להתמודד עם האלחת היתר ולשפר את מבנה הקרקע. להבדיל מליאור, אני אופה את קליפות הביצים (אוסף אותן בפחית ובכל פעם שמסיים שימוש בתנור מכניס את הפחית לאפייה בשאריות החום של התנור).

מסקנות לטיפול ותכנון נכון יותר של ערוגת פתיל

• כדאי להוסיף ברז ניקוז תחתון שיאפשר לפרוק את המים במאגר מידי פעם, ולעשות שטיפות אם צריך.
• חשוב לאפשר שטיפה קבועה, עדיף במים רכים של הערוגה. אם ערוגת הפתיל שלכם חשופה לגשם, אז אין לכם בעיה. אם היא יכולה לקבל השקייה קבועה בקיץ של מי מזגנים, אז גם מצויין.
• ההשקייה הקבועה צריכה להיות בעודף. הבנתי שהקמצנות שלי על מים פעלה נגדי. הצמחים אומנם קיבלו את המים שהיו צרכים, אך האדמה הואלחה. במסגרת הלמידה שלי לפתרון הבעיה הסתבר לי שבגידול במצעים מנותקים תמיד משקים בעודף, כדי לאפשר יציאה של עודפי מלחים. לכן חשוב שלפחות בחלק מההשקיות תראו מים יוצאים מפתח הניקוז.
• לא כדאי לסמוך רק על ארובת התולעים כגורם לדישון הערוגה. חשוב להוסיף קומפוסט/הומוס בין העונות.
• לא מומלץ להשתמש במים אפורים לערוגות פתיל סגורות, בטח אם אינן חשופות לשטיפה מלאה (כמו גשם).
• יכול להיות שנכון היה לבנות את הערוגה עם חומר אנרטי בבסיס, חול למשל, במקום רסק העץ. זה ימנע חלק משקיעת הערוגה. במידה ומשתמשים בחול, מומלץ לפרוס איזושהי יריעה גיאוטכנית בין השכבה הנימית לשכבה השורשים, כדי לשמור על ההפרדה. החיסרון הוא בכך שיש פחות חומר אורגני בערוגה. לא ברור לי האם לרסק העץ בחלק הנימי יש השפעה על רמת החומציות, pH, של הערוגה. גם זה לא נבדק.
• לגבי האבוקדו שגידלתי, כנראה שבחירת האבוקדו מסתמנת כלא נכונה. העץ התפתח יפה כחצי שנה, והוציא הרבה עלים חדשים, אבל בשלב מסויים פשוט מת. כנראה מאותן סיבות של מליחות. בדיעבד הסתבר לי שאבוקדו רגיש לקרקעות מליחות. חבל. מסתמן שהמועמדת הבאה להחליפו היא תאנה.

חשוב לציין, שלא בדקתי מליחות באופן מדעי ומדוייק (למרות שלקחתי דגימה של מי השטיפה, לבדיקה עתידית). לכן יכול להיות שכל ההתייחסות שלי לתופעות היא שגויה. בפועל, הערוגה נראית עכשיו נהדר, והירקות שמחים. כך שכנראה בכל זאת היו דברים בגו.

המצב כיום

נכון להיום הערוגה שקיבלה טיפול נראית מצויין. הירקות גדולים ושמחים.
אני מקפיד להשקות בעודף, ונזהר יותר שמי ההשקייה לא יהיו אפורים. הערוגה עדיין מאוד חסכונית במים, ובעלת סיבולת לימים ארוכים ללא השקייה.

נראה שגם התולעים האדומות שמחות יותר, וקצב הפירוק של הזבל האורגני בארובות גדל. אני מקווה שהן גם דואגות לפזר יותר טוב את ההומוס שלהן.

בנוסף לכל זה, אני גם מפנק את הצמחים והקרקע בתה קומפוסט. זה בטוח גם עוזר.

הוספתי אור מלאכותי כדי לתת עוד קצת בונוס של אור. זו נורת לד הנטענת מלוח סולארי קטן. לא ברור אם זה עוזר. בטח לא מזיק. יכול להיות שספקטרום האור שלה לא יעזור לתיזמוני פריחה והבשלת פירות, אבל אני מקווה שלפחות עוד קצת פוטוסינטזה הוא עושה.

הערוגה היום.
במרכז שלה דולקת נורת הלד

העונה אני מנסה לגדל בעונות הפוכות – לשלב גידולי קיץ בחורף, ובקיף אשלב גידולי חורף. המוטיבציה היא שעכשיו, בחורף, הירקות מוגנים מפגיעה קשה של גשם/ברד, והם נמצאים ליד קיר הבטון שמשמש כמסה תרמית. אתם יכולים לראות בתמונות את העגבניות הגבוהות, שנעזרות בכבלים של הדליית העץ.
בקיץ, לא תהיה שמש ישירה וקופחת, ואולי אצליח לגדל קצת גידולי חורף. נראה. בעתיד אדווח אם זה עובד.

התמודדות נוספת היא הרוח. בקומה הגבוה יש לפעמים משבי רוח חזקים. הבוקר עגנתי את העגבניות בסרטים צבעוניים לכבלים של ההדלייה. מעניין אם זה יעזור לשמור עליהן.

מה יהיה הלאה? האם הבעיה לא תחזור? נצטרך לחכות עוד שנה-שנתיים כדי לדעת.

מבזק אחרון ונוסף

לגבי תיבת הקינון לדבורי בר, יש התקדמויות גדולות. במהלך האביב והקיץ הגיעו כל מיני דיירים לתיבת הקינון וסגרו כמה חורים. נסגרו חורים בגדלים שונים ובאופנים שונים (בוץ, פתיתי עץ), ולכן אני מסיק שיש כמה מינים שונים שהטילו ביצים בתיבה. חלקן זה בוודאות צרעות (לפי התצפיות שלי). את חלקן לא זיהיתי או לא ראיתי. מקווה שיש בינהן גם מאביקות, ולא רק טורפות (שגם זה חשוב).

אם לכם הצטבר ניסיון עם ערוגות פתיל, בבקשה כיתבו לנו.

תיבת הקינון

והכי טוב להתייעץ עם חברים (-:

זוהי הזדמנות להודות למי שעזרו לי באבחון הבעיות וחיפוש הפתרונות: לעופר וינשטוק החקלאי העירוני, לחיים פלדמן גאון הביופלחה, לליאור זינגר המוכר ממדריכים ומאמרים אחרים באתר זה ולעודד אגוזי, אחי היקר, שבין השאר גם למד קרקע ומים.

חומרים נוספים מהרשת

קישורים שדגתי לאחרונה בנושא ערוגות פתיל:

• http://www.urbanfoodgarden.org/main/wicking-beds/wicking-beds.htm
• http://www.sgaonline.org.au/?s=wick&searchsubmit=

ליאור זינגר ביקש להוסיף את המחקר הזה על מליחות בקומפוסט. תודה

המדריך הזה מצורף ל‫ערכה בסיסית למתחילים בגידול הידרופוני ובפרויקטים של "עשה זאת בעצמך", אך ניתן להשתמש בו גם אם רוצים לעבוד ללא הערכה. מן הסתם, מי שרוצה לחסוך זמן או חושש מהסתבכויות, הערכה מכילה את כל מה שצריך כדי לבנות את חוות החלון, מא' ועד ת', והיא נמכרת באתר Farmit – Urban Agriculture.

אז, שוב, תקציר הפרקים הקודמים, למי שפספס – מה הקטע עם חוות החלון הזאת?

• ‫מאפשרת גידול של שמונה צמחים בסביבה עירונית ללא אדמה.‬
• ‫חסכונית במים – מילוי מאגר המים אחת לשבוע בהתאם לתנאי המיקרואקלים.‬
• ‫חסכונית בחשמל – פועלת על משאבת אקווריום 5.5 וואט.‬

‫לאחר שתתחילו לגדל את הסלט שלכם בעצמכם תוכלו גם לשדרג, להגדיל ולעשות‬ ‫שיפורים במערכת. מוזמנים לשתף את מה שעשיתם בפורומים השונים וברשתות‬ ‫החברתיות.‬ ‫ניתן למצוא מערכות נוספות, טיפים לגידול ופורמים לדיון לפי נושא כאן ב"בידיים", ב-‫‪ www.our.windowfarm.org ‬ובדף הפייסבוק של ‪FARMIT‬‬.

‫רשימת ציוד‬

רשימת הציוד בערכה:

1. מסקנטייפ רחב‬
2. ספריי צבע לבן‬
3. סכין יפני דקה‬
4. אזיקונים קטנים‬
5. ווי תלייה לקיר/תקרה ‪4 X‬‬
6. שרשרת לתליה‬
7. ווי ‪ S‬קטנים ‪20 X‬‬
8. בורג פיליפס ודיבלים 7 מ"מ ‪5 X‬‬
9. משאבת אוויר לאקווריום 2 יציאות‬
10. צינור 7 מ"מ ‪5 X‬מ'‬
11. מחבר 7 מ"מ ישר ‪2 X‬‬
12. מחבר טי 7 מ"מ ‪2 X‬‬
13. שסתום אל חזור ‪4 X‬‬
14. מנקב צינורות‬
15. דפי תבנית לחיתוך בקבוקי גידול ובקבוקי מאגר‬
16. מצע גידול הידרופוני – הידרוטון
17.  8 עציצי 9 מ"מ

‫את הציוד ניתן להשיג ב: ‫בטמבוריות (1-8), ‫חנויות גינון ודגים (9-14), ‫מצע גידול הידרוטון (16), ‫ודשן נוזלי ניתן להשיג בחנויות‬ ‫הידרופוניקה.‬

ניתן לרכוש ערכת ציוד מלאה לחוות חלון באתר ‪www.farmit-ua.com‬‬

ציוד נוסף הנדרש להתקנה

• מספריים
• ‫פלאייר‬
• ‫טוש מחיק‬
• ‫מקדחה‬
• ‫פטיש‬
• ‫מברג פיליפס‬

‫צביעת הבקבוקים‬

1. איספו מהמיחזורית 12 בקבוקי מים מינרלים עין‬ ‫גדי 2 ליטר במצב טוב. : 8 בקבוקי גידול, 2‬ ‫בקבוקי מאגר, ו- 2 בקבוקים נוספים למקרה של‬ ‫טעויות. הורידו את התווית, רוקנו שאריות נוזלים‬ ‫ושימרו את הפקקים בצד.‬

2. בקבוק גידול: עיטפו את חציים התחתון של 8‬ ‫בקבוקי הגידול במסקינטייפ. הקפידו שחלקו‬ ‫התחתון של המסקינטייפ מודבק ומהודק בקו‬ ‫ישר על מנת לקבל קו ישר ללא נזילות צבע (ניתן‬ ‫להשתמש במקום מסקינטייפ בניילון נצמד‬).

3. נערו את מיכל הספריי היטב והתיזו שכבה‬ ‫אחידה של צבע, כאשר המיכל נוטה ב 45 מעלות‬ ‫ובמרחק של כ-20 ס"מ מהבקבוק, הימנעו מעודף‬ ‫צבע שיגרום לנזילות (מומלץ לעבוד במקום‬ ‫מאוורר עם כפפות ומסיכה. ניתן למלא מעט מים‬ ‫בבקבוקים שישמשו כמשקולת בזמן הצביעה‬ ‫והייבוש).‫

4. בקבוק מאגר: ציבעו את 2 בקבוקי המאגר‬ במלואם כולל הבסיס.‬

5. לאחר הייבוש צבעו בשכבה שניה את כל‬ ‫הבקבוקים.‬

6. לאחר ייבוש סופי הורידו את המסקטינטייפ‬ ‫מבקבוקי הגידול.

לאחר ייבוש סופי הורידו את המסקטינטייפ‬ ‫מבקבוקי הגידול

צביעת הבקבוקים בלבן נועדה בכדי למנוע חדירת‬ ‫אור לבית השורשים והתפתחות ירוקת בפנים‬ ‫הבקבוק.‬

סימון וחיתוך הבקבוקים

1.  גיזרו במספריים וסכין את החורים המסומנים‬ ‫בקו מקווקו בדפי השבלונה לבקבוק הגידול‬ ‫ולבקבוק המאגר. השבלונה מתאימה‬ ‫לבקבוקי עין גדי 2 ליטר בלבד.

גיזרו במספריים וסכין את החורים המסומנים‬ ‫בקו מקווקו בדפי השבלונה לבקבוק הגידול‬ ‫ולבקבוק המאגר

‫2. הניחו את דפי השבלונה מסביב לבקבוקים‬ ‫כאשר הדף בקו אחד עם בסיס הבקבוק.‬ ‫סמנו נקודות לחיתוך עם טוש בכל‬ ‫הבקבוקים.‬

‫3. חיתכו את בקבוקי הגידול באמצעות סכין‬ ‫יפני דקה בתנועת ניסור, או לחלופין התחילו‬ ‫עם הסכין והמשיכו את החיתוך עם מספריים.‬ ‫עבדו בסדר הבא: חורי תלייה צדדיים, חור‬ ‫עליון ופתח גידול.‬

4. חיתכו את בקבוקי המאגר בסדר הבא: חורי‬ ‫תלייה צדדיים, פתח עליון, פתח מילוי מים‬ ‫ודשן.‬ שימו לב! החיתוך הקשה ביותר הוא החור העליון,‬ ‫מאחר שהפלסטיק בו עבה יותר. יש לחתוך‬ ‫חור בהיקף רחב מסביב לאזור הפלסטיק‬ ‫הקשיח.‬ אין הכרח לחתוך חור עליון בבקבוק הגבוה‬ ‫ביותר. מספיק ליצור חור קטן להכנסת‬ ‫צינורית האוויר.‬

‫שימו לב‬! - ‫יש לעבוד בזהירות עם הסכין!‬ ‫יש לחדור לבקבוק עם להב קצרה,‬ ‫לאחר הכניסה יש להאריך את‬ ‫הלהב, לנעול את הסכין ולחתוך‬ ‫בתנועת ניסור.‬

הכנת הפקקים‬

‫8 פקקים לבקבוקי גידול‬

1. חיתכו את הפקק בצורת בית עם גג באמצעות‬ ‫הסכין.‬

2. פיתחו מעט את השפיץ לאפשר מעבר טיפות‬ ‫מים.‬

3. הבריגו את הפקק לבקבוק הגידול כאשר‬ ‫השפיץ מכוון לאחור (בכיוון הנגדי לפתח‬ ‫הגידול).‬

‫2 פקקים לבקבוקי מאגר‬

4. נקבו חור בלחיצה בדיוק במרכז הפקק בעזרת‬ ‫המנקב.‬

5. הכניסו מחבר ישר 7 מ"מ לתוך הפקק. ניתן‬ ‫להשתמש בפלייר לאחיזה בחלקו המרכזי של‬ ‫המחבר.‬

6. הפקקים מוכנים‬.

‫הכנת הבקבוקים לתליה‬

‫1. שיטפו את מצע הגידול ההידרופוני במסננת תחת מים‬ ‫זורמים כדי למנוע סתימות במערכת (מומלץ להשתמש‬ ‫בהידרוטון אך ניתן לגדל גם בטוף 8-4 מ"מ כמצע גידול).

2. מלאו את בקבוקי הגידול בהידרוטון עד לגובה נמוך מעט‬ ‫מפתח הגידול.‬

3. הכניסו את ווי ה – ‪ S‬לחורים הצדדיים בכל הבקבוקים.‬

‫בקבוק מאגר מוכן לתליה‬

מערכת התליה

1. ‫סמנו על הקיר או התקרה נקודות לקידוח. כך‬ ‫שעמודות הבקבוקים ימוקמו במרכז חלון מואר.‬ ‫מרחק מומלץ בין הווים -12 ס"מ, כרוחב‬ ‫הבקבוק.‬

2. ‫קידחו 4 חורים בקיר או בתקרה עם מקדח 7‬ ‫מ"מ לבטון והכניסו דיבלים בהתאמה. (אם ‫אפשרי מומלץ לתלות את החווה מהתקרה‬ ‫בכדי לאפשר לצמחים יותר מקום לגדילה).

3. הבריגו ידנית את ווי התליה לתוך הדיבלים.‬

4. ‫השחילו את שרשת התליה על הווים, כך שיש 5‬ ‫חוליות בין 2 ווים.‬

5. ‫סמנו וקידחו בורג נוסף לתליית המשאבה בין 2‬ ‫עמודות הבקבוקים. (מומלץ למקם את משאבת‬ ‫האוויר מעל גובה המים בבקבוק המאגר).

6. ‫תלו את הבקבוקים מלמעלה למטה. שימו לב‬ ‫שפתח הגידול פונה לכיוון החלון ופתח מילוי‬ ‫המים והדשן פונה לכיוון פנים הבית. (מומלץ‬ ‫שבקבוק המאגר יהיה מתחת לגובה החלון כדי‬ ‫למנוע קרינה ישירה למאגר המים.‬

7. ‫תלו את המשאבה על הקיר בין 2 עמודות‬ ‫הבקבוקים. במקום לקדוח בקיר ניתן לתלות את הבקבוקים‬ ‫על מוט ווילון חזק או כל פתרון אחר שמתאים‬ ‫לבית שלכם.‬

‫התקנת מערכת הצינורות‬

‫צינור מעלית האוויר‬

1. חברו צינור 7 מ"מ מפתח משאבת האוויר‬ ‫לבקבוקי הגידול העליונים. יש לכופף את קצה‬ ‫הצינור ולהכניסו עד למרכז הבקבוק העליון (ניתן לקבע את הצינור על ידי העברתו בתוך‬ ‫אחת מחוליות השרשרת‬).

צינור 7 מ"מ מפתח משאבת האוויר‬ ‫לבקבוקי הגידול העליונים.

2. חיתכו את צינור האוויר כ- 5 ס"מ אחרי‬ ‫החיבור למשאבת האוויר וחברו שסתום אל‬ חזור, למנוע הגעה של מים למשאבת האוויר.‬ מומלץ לבדוק את הכיוון של השסתום בעזרת‬ ‫נשיפה.‬

חברו שסתום אל‬ חזור, למנוע הגעה של מים למשאבת האוויר.‬ מומלץ לבדוק את הכיוון של השסתום בעזרת‬ ‫נשיפה

‫צינור כניסת המים‬

‫3. הכינו וחברו את צינור כניסת המים בסדר‬ ‫הבא: פקק מאגר המים – צינור – שסתום אל‬ ‫חזור – צינור – זרוע אמצעית של מחבר ‪.T‬‬ ‫שימו לב ששסתום האל חזור מחובר עם כיוון‬ ‫הזרימה מהפקק למחבר ה- ‪.T‬‬

‫שימו לב ששסתום האל חזור מחובר עם כיוון‬ ‫הזרימה מהפקק למחבר ה- ‪.T

חיבור צינורות האוויר והמים‬

‫4. הבריגו הפקק לבקבוק המאגר.‬

‫5. חיתכו את צינור האוויר בגובה פקק בקבוק‬ ‫המאגר, וחברו עם מחבר ה- ‪ T‬ לצינור המים‬.

‫6. קצרו צינורות ארוכים מידי וחברו את צינור‬ ‫האוויר לשרשרת התלייה עם אזיקונים.‬

ניתן לטבול את קצה הצינור בכוס מים‬ ‫רותחים כדי לרכך אותו להקל על החיבורים.‬
וזכרו שתמיד עדיף לחתוך קצת ארוך מדי מאשר קצת קצר מדי…

‫הרצת המערכת ושתילה‬

1. חברו את המשאבה לנקודת חשמל, וודאו שהווסת‬ ‫מכוון על עוצמה מירבית להפעלה הראשונית.‬ ניתן לחבר את משאבת האוויר לשעון שבת‬ ‫ולהפעילה כל 15 דקות לסרוגין.‬ שימו לב שנקודת החשמל או החיבור לכבל‬ ‫מאריך לא נמצאים מתחת לבקבוקים.‬

2. מלאו מים בבקבוק המאגר עד לגובה פתח המילוי.‬

‫3. וודאו שיש טפטוף איטי של טיפות מים מקצהו‬ ‫העליון של צינור מעלית האוויר. שימו לב שטיפות‬ ‫המים עוברות בכל הבקבוקים עד לבקבוק המאגר‬ ‫התחתון. בהמשך ניתן להחליש את ווסת המשאבה‬ ‫למינימום.‬

‫4. וודאו שאין נזילות מהפקק של בקבוק המאגר, אם‬ ‫יש נזילות קלות נסו לחורר פקק אחר או להוסיף‬
‫חומר אטימה כגון סיליקון בחלק הפנימי של הפקק.‬ אפשרות אחרת היא למקם עציץ מתחת לבקבוק‬
‫המאגר.‬

‫5. שיטפו מתחת למים זורמים ו/או השרו את בית‬ ‫השורשים של הצמח במים, עד לקבלת שורשים‬ ‫נקיים ממצע גידול. עבדו בעדינות כדי לא לפגוע‬ ‫בצמח. שאריות אדמה עלולות לסתום את הצנרת.‬

; 

‫6. הצניעו את השורשים השטופים במצע הגידול ההידרופוני שבעציץ שהכנתם. הניחו את העציץ בתוך הבקבוק כאשר העלים נוטים לכיוון הפתח ולכיוון השמש.

‫7. הוסיפו דשן נוזלי למים בבקבוק המאגר: 1מ"ל ‫ דשן‬ ‫נוזלי לליטר מים (קיימים פתרונות שונים לדישון‬ ‫רגיל ואורגני בהתאמה לסוג הגידול. למידע נוסף‬
‫חפשו באתר ‪ ,windowfarm‬באתר בידיים או בדף‬ ‫‪ FARMIT‬בפייסבוק).

‫8. המשיכו לבהות בסיפוק במערכת המדהימה‬ ‫שבניתם,… זה בסדר, זה קורה לכולם…‬

בחלוף כמה שבועות:

הערה: ניתן לרכוש ערכת ציוד מלאה לחוות חלון באתר ‪www.farmit-ua.com‬‬

ערוגת שכבות, המוכרת גם כערוגת לזניה, היא שיטה להכנת ערוגה במהירות ובפשטות גם על משטחים בנויים כמו מרצפות אקרשטיין ואספלט וגם כשהאדמה שלכם היא לא פוריה, לא נקייה או נגועה בעשבייה. למעשה אפשר לעשות ערוגת שכבות ישירות על דשא!  זוהי שיטה מצויינת למי שלא אוהב לעבוד עם כלי עבודה או שפשוט אין לו, כי במקום לאוורר את האדמה עם קילשון ומעדר אנחנו בונים ערוגה מאווררת לגובה. ערוגת שכבות מנסה לחקות תהליך טבעי של היווצרות קומפוסט ורקבובית עלים בטבע, כפי שקורה מתחת לעלווה של עץ בוגר (רק קצת יותר מהר).

בערוגת שכבות קלאסית, נהוג להשתמש בזבל אורגני טרי (שאריות מטבח ו/או זבל בעלי חיים) ולהטמיע אותו בשכבות התחתונות כדי להוסיף חומר אורגני ולבנות קרקע במקומות שהיא לא פורייה או לא מספיקה. השיטה מאפשרת להשתמש במאסות של פסולת אורגנית בבת אחת כגון פינוי של רפתות או פינוי זבל אורגני ממטבח גדול. חשוב לציין שבתהליך הקומפוסטציה משתחררים חומרים פיטוטוקסיים (רעילים לצמחים) ויכול בהחלט לעזור עם רוצים לחסל את הדשא עם הערוגה.בשל כך נפזר את הזבל האורגני בשכבות התחתונות של הערוגה ואת הצמחים נשתול בתערובת אדמה וקומפוסט בשלים.

ישנם שיטות וגרסאות שונות להכנת ערוגת שכבות, אך כאן עיקרון הפרמקלצ'ר "להשתמש במה שיש" עובד חזק. מה שהיה לי באותו היום זה: מסגרת עץ מאתר בנייה, שטיח ישן, קומפוסט בשל ומוכן, קרטונים, מצע שתילה ישן, רסק גזם מאתר הגזם האזורי.

במקרה של הגינה שלי מדובר היה באדמה חולית עם פוריות נמוכה וגם שפע של עשב היבלית הידוע לשמצה בשל השלוחות התת קרקעיות המאפשרת לו להתחדש מיד לאחר שתולשים לו את העלים. היבלית קשוחה ותצליח לעבור את הקרטונים ואת השטיח בשלב כלשהוא, אבל עד שהיא תצליח… בטני כבר תהיה מלאה בחסה, קייל ושאר ירקות רעננים שגדלו בערוגה.

שלבי העבודה

1. יישור – מיישרים ומנקים את השטח מעשבייה (לא צריך לעבוד קשה מידי)
2. מסגרת – מניחים את מסגרת העץ על הארץ (אפשר גם לבנות לבד – גובה המסגרת לפחות 20 ס"מ) .
3. שטיח – פורסים את השטיח ומהדקים את הפינות (עדיף מחומרים טבעיים).
4. קרטונים – מניחים קרטונים על השטיח, כדאי לעשות חפיפה של כמה שכבות כדי שלא ישארו חללים ריקים (כדאי שהקרטונין יהיו כמה שיותר מרובעים, משוטחים ולא צבעוניים).
5. קומפוסט – מפזרים שכבה דקה של קומפוסט על הקרטונים.
6. גזם – שמים שכבה דקה של גזם עלים (ככל שהרסק גזם קצוץ יותר דק הוא יתפרק יותר מהר. עלים ודשא זה יופי, גזם גס מאוד עם ענפים מעוצים לא מתאים)
7. זבל אורגני – שכבה של זבל אורגני קצוץ דק (חצי אבטיח לא מתאים….).
8. קומפוסט – מפזרים קומפוסט אורגני בשל.
9. מצע שתילה – מפזרים שכבה של 5-10 ס"מ מצע שתילה או אדמה מקומית.
10. השקיה – הנחת צינורות השקיה (לא חובה למי שרוצה להשקות ידנית אן עם מתז).
11. חיפוי – מפזרים רסק גזם לחיפוי קרקע.
12. השקיה – במקרה שעובדים עם חומרי גלם יבשים כדאי להשקות בכל אחרי כל שכבה
13. שתילה

הערות

• אם יש לכם אדמה סבירה, אין צורך לשים את השכבות של השטיח והקרטון שנועדו לעכב עשבים שובבים. אפשר לתחח את האדמה עם קילשון לשים את המסגרת ולהעלות עם השכבות.
• אם אתם בונים את הערוגה על מרצפות אקרשטיין, כדאי מאוד לחלץ החוצה כמה לבנים כדי לשפר את הניקוז.
• בערוגה זו שבתמונות וויתרתי על שלבים 6,7,10 משום שהיה לי עודפי מצע שתילה משומש למילוי הערוגות.

יאם!

המאמר הראשון שכתבתי כאן באתר על גידול דבורים בחצר הבית העלה לא מעט שאלות. אם להודות על האמת לא על כולן ידעתי לענות. אז עדיין לא הבנתי כמה הנושא "חם". גידול דבורים בחצרות הבתים הופך לעובדה. באזור המגורים שלנו, פרדס חנה/כרכור, ישנן לפחות חמש עשרה משפחות שמחזיקות כוורת בחצר, בסביבה חצי עירונית.

בחמש השנים מאז נחשפנו לראשונה לדבוראות ידענו למידה אינסופית, מלווה בהצלחות וכישלונות, התבוננות וחקירה, הכרות עם אנשים מחויבים ואכפתיים שלומדים את צורכי הכוורת, דואגים לצמחיה ועצים המתאימים לרעיית דבורים, מחליפים מידע ולומדים עוד ועוד.

לאחרונה עלה לכותרות דיווח על ריסוס פרדסים שבתוכם נחילי הדבורים, מה שחידד שוב את ההבנה שחייבים לקחת אחריות, בקטן ובכל מקום שאפשר.

האביב השנה פרץ טרם זמנו, ממלא את האוויר בריח חריף של פריחות. למרות שאנחנו עדיין בחודש מרץ, מטע האבוקדו ועצי ההדר הסמוכים גדושים פריחה והדבורים בכוורת הופכות תזזיתיות, יוצאות וחוזרות עמוסות אבקה וצוף. משקל הכוורת עולה ומעיד על כמות הדבש ועל הצפיפות בכוורת, לדבורים זוהי קריאת הטבע הקדומה, להגדיל את המשפחה, משמע לצאת ולהתנחל.

איש דבורים עירוני מטפל בכוורת

ההתנחלות

הכוורת היא ממלכה דמוקרטית. אמנם למלכה זכויות יתר, אבל לפועלות יש את המלה האחרונה, הן נושאות באחריות להחלטה מתי ומי ימלוך בקדנציה הבאה. בכוורת תכונה רבה. הפועלות האחראיות להאכלת הדור הבא, בונות מלכונים (תאים גדולים לגידול מלכות), שם הוולדות מקבלות מזון מיוחד, מזון מלכות, מהן תגדל מלכה חדשה.

כשהכוורת נעשית כבדה, סימן הוא, בעבור המגדל לפצל את הכוורת, לעזור לדבורים להרחיב את המשפחה. אם החמצנו את הרגע, הטבע עושה את שלו. מעשה שהיה כך היה, ולמידה בצידו:

בוקר יום ג' 11/3, אלפי דבורים פרצו החוצה מתוך הכוורת בזמזום שאי אפשר היה להתעלם ממנו, למתבונן מהצד זה נראה כאילו יורים צרורות מתוך חריר ירי. ענן של חלקיקים בדמות אלפי דבורים פורצות החוצה, אלו הן הפועלות הנאמנות שמלוות את המלכה הוותיקה היוצאת להתנחל במקום אחר.

זהו רגע קריטי למגדל הדבורים – מול עיניו המשתאות הדבורים נושאות כנפיים ועפות לאי-שם ומותירות אותו עם כוורת שאוכלוסייתה קטנה בחצי!

בכוורת נשארות פועלות ומלכונים לפני בקיעה. המלכה הצעירה שבוקעת מהמלכון, עדיין בתולה, יוצאת למסע הכלולות. היא מפזרת באוויר ריחות (פרומונים), שמושכים אליה זכרים "רעבים" מכל הסביבה. אלה עפים ומזדווגים איתה בעודם בגבהים. מזדווגים ומסיימים את תפקידם. זוהי למלכה היציאה היחידה בבדידות מהכוורת, מסע אמיץ ורב סכנות. גופה שמייצר ביציות, מתמלא תאי זרע ממספר רב של זכרים, בחזרתה היא מתחילה במלאכת ההטלה. מלכה פורייה תטיל כ-2000  ביצים ביום, במשך כארבע שנים.

הפועלות ממשיכות בעבודתן האינסופית: מאכילות את הדור הבא, מנקות, מטפלות בחלל הכוורת מחממות או מקררות, יוצאות להביא צוף ואבקה ויוצרות פולן ודבש.

בינתיים בפני הנחיל שעזב, עומדת משימה לא פשוטה, לשמור על המלכה הקיימת. כל אלפי הדבורים מקיפות את מלכתן, בגוש צפוף ומגונן. נצמדות לענף של עץ או שיח בקרבת מקום. ההמולה שוככת, הכול נרגע, גוש גדול של דבורים, האוחזות זו בזו בדממה מוחלטת – בלב הגוש, המלכה. המראה מרשים בעוצמתו!

הפעולה האינסטינקטיבית שבאה מדחף של כוחות הטבע, מתנגשת כאן עם ההבנה שהדבורה המבויתת אינה יכולה לשרוד בטבע, היא מוקפת אויבים, ציפורים, צרעות, בני אדם היסטריים ומזג אוויר מתעתע ובקרוב יורד הלילה וקר. הדבורים "שלנו" נתלו על עץ אבוקדו במטע הסמוך, בגובה של כ-7 מטרים. דבורים סיירות נשלחות לחפש מקום להתנחלות קבע. הזמן אוזל. כעת איך מורידים אותן משם?

הנחיל על עץ האבוקדו

כעבור כשלוש שעות, בעודנו מטכסים עצה, התרומם הנחיל ועלה שוב השמימה. א' רץ, עיניו לשמיים, רץ ועוקב אחרי מעופן, הן "חוצות" כבישים ופניהן אל חורשת האלונים – פינת טבע יחידה שעוד נותרה באזור. כל הדבוקה יורדת לתוך שיח של קידה שעירה, בתוך שדה פרחי בר. זה הרגע לו חיכינו, הערב יורד ואיתו הקור, מדברים על גשם שיגיע מחר, אין זמן להתמהמה, צריך לעשות מעשה ומהר.

כל הדבוקה יורדת לתוך שיח של קידה שעירה

הבאנו שק, לתוכו בזהירות ובעזרת מברשת רכה, החלקנו את כל נחיל הדבורים פנימה. מהשק העברנו את כולן לתוך כוורת ריקה. זה יהיה ביתן החדש, מוגנות מפגעי מזג האוויר וידי אדם, כאן יתחיל הנחיל החדש את חייו. את הכוורת החדשה הרחקנו ממקום הכוורת הישנה כדי לא לבלבל את הדבורים.

מסקנות ולמידה

• בשיאו של האביב, האינסטינקט גובר על כל שיקול ולכן הכוורת מתארגנת לפיצול. הדבוראי – תפקידו להיות עם האצבע על הדופק ולדאוג לפצל את הכוורת לפני שהדבורים נוטשות. סימן ראשון – צפיפות ומשקלה של הכוורת. סימן שני – מבנה פרוע של תאים גדולים בולטים מחוץ לחלת הדבש– אלו הם המלכונים.
• איך מפצלים? בודקים את המלכונים, המנוסים שבינינו (לצערי – לא אנחנו), יודעים לזהות האם המלכון בשל לבקיעה. כעת מעבירים לכוורת חדשה, לפחות שלוש מסגרות. אחת עם מלכונים, השנייה עם וולדות ודבש ועוד אחת עם דבש. שאר הכוורת תכיל מסגרות ריקות. לתוך הכוורת נוסיף עוד כמה אלפי דבורים והנחיל החדש יתחיל את חייו.
• חשוב לדעת – נחיל שנטש את ביתו, כמעט ואין לו סיכוי לשרוד בטבע. אם הצלחנו למצוא אותו – נזדרז להכניס אותו לכוורת מגינה.
• המוצא נחיל שנראה כמו דבוקה של דבורים על עץ, גדר, שיח או מחסן נטוש, אסור בתכלית האיסור להזמין מדביר, המדבירים מרססים את הדבורים ומחסלים את אחד היצורים החשובים והמועילים לאדם!
• מצאת נחיל, פרסם בפייסבוק "ידידי דבורת הדבש בישראל" – מישהו יגיע לפנות, או אפשר להתקשר בטלפון לאחד מהמגדלים (אריה 0523-937325, סלע 0544-540054) הם ידאגו למישהו שיפנה.  אם לא הצלחת לפנות, בדרך כלל, אחרי שעות ספורות, הנחיל יתרומם כשם שבא וימצא מקום טוב יותר להתיישבות קבע.

נתקלתי לראשונה במגדל הירק (או באנגלית Garden Tower) בתמונה שמישהו שלח לי ושאל אם אני יודע איך להכין כזה. מאז, גיליתי על חברה אמריקאית קטנה מתפרנסת מייצור מגדלי ירק, עם פטנט בתהליך אישור (שבכל מקרה לא יהיה רלוונטי לישראל, ממספר סיבות שלא אציין כאן), וקראתי או שוחחתי עם מספר מיקרו-עסקים ישראלים שעסקו בייצור יחידני של מגדלי ירק.

כמובן שאין גירסא אחת (אני מכיר לפחות שתיים מסחריות), ולצורך העניין, זו היא גירסת "עשה זאת בעצמך" של מגדל ירק. עד כמה שידוע לי, אין שום מניעה מאף אדם להעתיק את העיצוב הזה. אני מדגיש – עד כמה שידוע לי, כיוון שאם פתאום יצרתם אחד ומישהו תבע אתכם וניצח, זה באחריותכם (; חוץ מזה, אם הגיעו אליכם, כנראה שאני כבר נתבעתי על שלי, אז תעמדו בתור.

את המחקר שלי התחלתי מנקודת התחלה טובה, בעזרת כמה פתרונות שכבר פיתח אסף פרי לפני והציג אותם בסדנא לבניית מגדל ירק שהעביר בסדנא הקהילתית לקיימות בטבעון.
ועכשיו, לעסק.

הדגם של Garden Tower Project

למה מגדל ירק

• חסכון במקום - במגדל הירק, על פני שטח של 1.5 מטר רבוע (כולל השטח שצריך כדי להסתובב פיזית סביב המגדל) ניתן לגדל, באופן תיאורטי, בין 40 ל-50 צמחים, שבדרך כלל ידרשו שטח של בין פי 4 ל-5
• חסכון בהשקייה - מכיוון שהצמחים נמצאים, פשוטו כמשמעו, אחד מעל השני במרחב, ומכיוון שכל עודפי המים יכולים לחזור חזרה לערוגה בקלות יתרה (ניקוז לתוך דלי והשקייה חוזרת), הרבה פחות מים אובדים להרווית עומק האדמה וכל אלו הם מים שחסכנו.
• מניפולציה של עונת הגידול - מיקרו האקלים שנוצר במגדל הירק מאפשר את הארכת עונת הגידול בכך שהוא מקטין תנודתיות בשינויי הטמפרטורה. בעיקרון, באזורים חמים ויבשים המערכת מסוגלת להאריך את החורף על ידי הצללה חלקית של הצמחי אחד את השני, ובאזורים קרים את הקיץ על ידי הרחקת הצמחים מן הקרה של האדמה, ומיתון משרעת הטמפרטורות.
• שליטה במזיקים - זה נכון לכל הטכניקות לגידול במצע מנותק. כשאין חיבור לאדמה הרבה מן המחלות והמזיקים פשוט אינם. כמובן שזה לא מבטל מזיקים באשר הם, אך המזיקים פוחתים בצורה משמעותית.
• גם כשאין אדמה - גם סעיף זה נכון לכל הטכניקות לגידול במצע מנותק: תיאורטית, עם מצע גידול טוב, שמש, מים ודשן, אפשר לגדל ירקות על מרפסת בקומה השמינית או על גג המתנ"ס.
• נגישות – לא שמעתי על מישהו שממש השתמש במגדל ירק בגלל שהוא מוגבל (על כיסא גלגלים, לדוגמא), אך אפשר לדמיין כיצד אפשר להתאים מגדל ירק לעבודה של אדם כזה,

את החסרונות והקשיים (מה לעשות, זה לא מושלם) תוכלו לאסוף לאורך המדריך.

העיצוב העקרוני של מגדל ירק D.I.Y

בסיס מגדל הירק הוא חבית כחולה של 180 או 200 ליטר, שבמרכזה ארובת תולעים, ובהיקפה פתחים לתאי שתילה. החבית עומדת על רגליים ומורמת מהקרקע כך שניתן להכניס דלי מתחת לפתחי הניקוז, וניתן לשלוף אותו בקלות. מצע השתילה (כמו שגילינו על בשרנו) צריך להיות קל מספיק כדי לא להפעיל משקל רב מדי על שורשי הצמחים הגדלים באזור התחתון של החבית, שעשוי למנוע צימוח בריא. ההשקייה צריכה להעשות בעקרון מלמעלה (כמו שגילינו, שוב, על בשרנו), וכדאי לדאוג לרוויה של מצע השתילה כל עוד הוא מספיק מאוורר. אור שמש בחורף הוא מצרך יקר, כיוון שהצמחים מסתירים זה את זה, ובקיץ זה כבר תלוי במה שמגדלים. על כן אפשר וכנראה כדאי לשים את כל המערכת על גלגלים (מה שחשבנו לעשות ועוד לא עשיתי בעצמי) כך שניתן יהיה להזיז אותך ואף לסובב אותה אל מול השמש, כל יום לכיוון אחר.

במהלך השנה וחצי האחרונות הקמתי מספר מגדלי ירק, ועשיתי על הדרך וורציאציות שונות, לפי החומרים שהיו קיימים במקום. מבחינת התנסות גננית, ליוויתי שתי עונות ארוכות, ואשתף אתכם בתובנות תוך כדי המדריך.

אז איך עושים?

הכנת החבית

קודם כל, לפני שמתחילים חשוב להבין מה היה בחבית לפני השימוש, כדי לדעת שאתם לא מתעסקים חומרים רעילים שלא הייתם רוצים להכניס לגוף שלכם, לכן כדאי לשאול את מי שסיפק לכם את החבית מה היה בה במקור. האפשרויות מגוונות כיוון שהחבית הכחולה משמשת הרבה בתעשייה. אני הצלחתי להשיג חביות שהיה בהם סבון וחביות שהיה בהם חומר לכיבוי אש אינטרי. כך שאחרי שטיפה, אנחנו מקבלים חבית בטוחה לשימוש.

כמו שציינו לעיל, חבית כחולה של 180-200 ליטר משמשת כאן כמיכל הבסיסי אותו נהפוך למגדל הירק. ראשית, עלינו למצוא את הצד העליון, שבו בדרך כלל ממוקמים שני פקקים לבנים. אותו נחתוך החוצה באמצעות מסור אנכי.

הכנת תאי השתילה

מספר תאי השתילה יכול להיות כל מספר בין 0 לפחות או יותר 45-50. רוחב תא השתילה יהיה בין 8 ל-14 סנטימטר. עצתי היא להכין מקסימום תאי השתילה. צמחים שונים תופסים מרחב שונה, ואתם עשויים להתקל במצב בו תצטרכו להשתמש בעונה אחת ב-3 תאי בהיקף כי הירק הצפוי עשוי להיות גדול מאוד, כשבעונה אחרת תשתמשו ב-6 או יותר תאים בהיקף כי הצמחים המדוברים מפריעים פחות אחד לשני מכיוון שהם לא מסתירים את השמש אחד לשני.

הכנת תאי השתילה מתחלקת לכמה שלבים. ראשית, נסמן את כל החריצים על החבית באמצעות טוש סימון, כששורות תאי השתילה מקבילות אחת לשניה ומסורגות. כדי לדאוג לסמן קו ישר על החבית אפשר להשתמש בפס ישר של בריסטול, להקיף את החבית ולסמן במקומות הנדרשים. אז נקדח חור בקצה על קו של תא שתילה, מספיק רחב כדי שנוכל להכנס עם המסור האנכי ולחתוך את הסימון לכל אורכו.

עכשיו, כשיש חריצים כמספר תאי השתילה והם מסודרים בשורה ישרה, עלינו להפוך כל חריץ לתא שתילה שכזה. אסף פרי, שהעביר את הדרכת הסדנא הראשונה אודות מגדל ירק, עלה על רעיון להרחבת חריץ לכדי תא. הוא הכין טריזים גדולים מעץ, ולאחר חימום החתך מכל הכיוונים, הוא דחף את הטריז פנימה עם פטיש, ונתן לפלסטיק להתקרר שוב (אני זירזתי את הקירור בעזרת מים, אם מחכים שהפלסטיק יתקרר לבד זה מאט את קצב העבודה). את החימום עצמו אפשר לעשות בעזרת להביור כלשהו (יש כאלו זולים יחסית שמתחברים לבלון גז קטן של גזיה) או באמצעות מה שנקרא אקדח חום. שזה בעצם סוג של מכשיר פן מאוד חזק וממוקד. מהניסויים שלי האקדח חום עובד יותר טוב.

החבית והטריזים

ארובת התולעים

ארובת תולעים היא טכניקה שכבר הצגנו כאן מספר פעמים, ולכן לא אכביר עליה במילים, אלא פשוט אתן למאשה ויואב לדבר. יואב, בדיון על ערוגת הפתיל שחקר, כבר הצדיק את הרעיון של להוסיף עוד רובד לאותה המערכת באמצעות ארובת התולעים. מה שהיה עשוי להיות רק ערוגה ותו לא, הפך במקרה שלנו לערוגה שמדשנת את עצמה, מאזנת נוזלים, חיה, ומקטינה את נפח הפסולת של המטבח הקרוב ביותר אליה, מבלי כמעט לדרוש עבודה נוספת.

את ארובת התולעים נעשה מצינור PVC מחורר בחורים בעלי קוטר של 8-12 מ"מ כמעט לכל אורכו כדי לאפשר תנועה של התולעים לרחבי הערוגה (את החורים מכינים עם מברגה או מקדחה ומקדחים מתאימים). גם לארובת התולעים יש ווריאציות: באחת הערוגות יצרנו צינור L שפתח היציאה שלו יוצא מצידה של החבית. בערוגה אחרת הצינור יורד מלמעלה ישר למטה, בלי עיקול. בכל מקרה העדיפות היא לארובה בקוטר של לפחות 5 צול, ועדיפות יותר לכיוון 8 צול.

לצורך הכנת ארובת ה-L צריך מחבר זווית, שעולה הרבה כסף בקטרים של 8 צול, כך שאני אישית העדפתי את הארובה העומדת.
הבעיה בהכנת ארובה עומדת היא שצריך להכין חיבור טוב בין החבית עצמה לבין הארובה, ובנוסף צריך להכין מכסה שיכול לעמוד במשקל של התולעים והקומפוסט.
בארובת ה-L המכסה יכול להיות מאוד פשוט כיוון שאין עליו לחץ, וכנ"ל לגבי אטימת החיבור בין החבית לצינור.

הטכניקה שעבדה לי פעמיים לחיבור בין צינור הארובה לחבית עצמה מאוד פשוטה לביצוע. סימנתי בתחתית החבית, מן הצד החיצוני (אחרי שהפכתי אותה) את קוטר צינור הארובה, ואז סימנתי שוב מעגל שהרדיוס שלו קטן בכמעט סנטימטר אחד. את העיגול הפנימי חתכתי עם מסור אנכי.

את ההפרש בין העיגול הפנימי לחיצוני מחממים עם אקדח החום וכשהפלסטיק מספיק גמיש, דוחפים בכוח את הארובה כשהחבית עדיין הפוכה על הראש - כך שכשהדחיפה מסתיימת, אותה טבעת פלסטיק גמישה שצמודה לארובה פונה כלפי מעלה ומונעת נזילה של מים גם אם יש קצת רווחים.

דרך אגב, אם מישהו תהה – מהניסויים שלי, שלושה מגדלי ירק יטפלו בכל פסולת המטבח של משפחה קטנה. במשך כמה שבועות בדקתי את קצב הצריכה של התולעים בארובה. כמובן שככל שגרעין הרבייה של התולעים האדומות יותר בוגר והתאקלם בצורה מספקת במגדל, וככל שהצמחים בוגרים יותר, כך גם גובר קצב פינוי המקום בארובה, על ידי ייצור הקומפוסט צריכת הקומפוסט הזמין.

המכסה לארובת התולעים משתנה לפי הצורה בה הארובה בנוייה. אם המכסה הינו מכסה צידי, אין יותר מדי לחץ עליו ולכן הוא יכול להיות פשוט שני עיגולי דיקט כשהקטן מביניהם מתאים בדיוק לקוטר הצינור האופקי, והגדול בעל קוטר של שני סנטימטר יותר, וכך העיגול הקטן יושב בלחץ בתוך הצינור והעיגול הגדול משמש כשפת המכסה.

המכסה של הצינור האנכי (הארובה שאין לה ברך) צריך להיות קצת יותר
חזק, וצריך שתהייה יכולת שליפה שלו מבלי להזיז את המגדל. לצורך זה יצרנו עיגול מפלסטיק (פלסטיק עבה שהיה פעם חלק מפח שוש.פחטר ירוק גדול) עם תוספת קטנה, בצורה הכללית של מטקה (עיגול עם ידית).

העיגול מתאים בדיוק כדי לחסום את הפתח של הארובה מלמטה, ויושב על שלושה ר'-שים מברזל שמחוברים לצינור עצמו. כך בכיוון של הידית של ה"מטקה" ניתן למשוך ולפתוח את הצינור, או לדחוף ולהשחיל את הפלסטיק בין הצינור לר-שים, ובכך לחסום את הפתח.

רגליים או גלגלים?

השאלה היא יותר מורכבת מרק "רגליים או גלגלים". לשאלת הגובה הסופי והיציבות של המגדל יש השפעה על התפקוד של המגדל וגם על השימוש ומי יכול להשתמש בבטחה במגדל. למשל, אם הניקוז שלנו (ואנחנו חייבים ניקוז!) נמצא ממש מתחת למרכז החבית, אנחנו צריכים להצליח להכניס לשם דלי כדי לקלוט את הנוזלים המדושנים ולהחזיר אותם חזרה לערוגה.

החבר'ה של Garden Tower Project משווקים את הקיט שלהם עם שלוש רגלי עץ מלא. אולי זה קשור להבדלים בין הקיט שלה לחומרים שבהם אני השתמשתי, אבל אני הרגשתי שאותה טכניקה שניסינו באחד המגדלים פגעה ביציבות של המגדל.

פתרונות אחרים להעמדת החבית בגובה היו יצירת מעמד ייעודי בגובה דלי, העמדה על כיסא ללא המשטח, או על רפסודה בגובה נמוך, במקרה שהניקוז יוצא החוצא (אני לא אוהב את השיטה של הרפסודה, כל נושא הניקוז צריך להיות מנוהל יפה ומסודר, מקום קבוע לדלי שממנו יחזרו הנוזלים לערוגה).

גלגלים או לא גלגלים? ובכן, גלגלים עשויים לעזור בחצרות בהם כמות או המקום מוגבלים, כך שיהיה אפשר לנייד את הערוגת במקרה הצורך, ולסובב אותם ברוטציה אל מול השמש. אם אתם בוחרים בגלגלים שימו לב לבעיות היציבות שעשויות לצוץ (עקב גובהו של המגדל) וגם לסוג הקרקע או הריצוף עליהם אתם מגלגלים את המגדל. גם לנושא ההשקייה יש מה לומר על שאלת הגלגלים.

השקייה

טוב, דבר ראשון – ההשקייה בשלבים הראשונים כשהשתילים עדיין צעירים מאוד היא שונה מההשקייה כשהצמחים כבר בוגרים ופיתחו בית שורשים מספק שיכול לעזור להם להתמודד עם השקיה לא ישירה.

הפתרון שהציע אסף פרי היה ליצור מערכת השקייה תת קרקעית עם טפטפות מפוזרות טמונות במצע השתילה וצמודות לדפנות החבית מבפנים. וכך בארבע דקות השקייה נוכל להציף את כל הערוגה ולסיים עניין. כשנראה את המים יוצאים מהניקוז נדע להפסיק. ובכן, הבעיה הייתה שהמים זרמו מהטפטפות על דפנות החבית מבפנים והתנקזו יחסית מהר (המים מחפשים את הדרך הקלה ביותר למטה, ובמקרה הזה הדרך הזאת לא הייתה דרך מצע הגידול), כך שעשר שניות אחרי הפעלת לחץ המים, הניקוז כבש שצף וקצף, ומצע הגידול במרכז הערוגה כלל לא קיבל מים. הייתי זקוק לגישה אחרת להשקייה במגדל הירק.

כפתרון לשאלת ההשקייה מצאתי כי אפשר ורצוי לחלק את טכניקת ההשקייה לשתיים:

1. בשלב הראשון (אולי החודש הראשון של הצימוח, אבל את האמת זה תלוי בכם) נדאג להשקות ישירות כל שתיל ושתיל, ונעזור לו לפתח את מערכת השורשים שלו.
2. בשלב השני, נעבור להשקייה במעגל של שש עד עשר טפטפות שיונחו במעגל בחצי המרחק שבין דפנות החבית לארובת התולעים, כך שבעיקר יורטב גוף האדמה ולא הפלסטיקים באופן ישיר.

כשלומדים את המערכת בוחנים כמה זמן לוקח למצע הגידול להגיע לרוויה כך שנדע כמה מים נתנו ומתי לבוא להפסיק את הטפטפות. זכרו שמשטר ההשקייה במערכת שזו, כמו שאמרנו בהתחלה, הוא שונה מאוד מגידול ירקות באדמה. למדו את המערכת ודאגו לניקוז מספק.

מצע השתילה

במגדל הראשון שבנינו החלטנו להתחכם ולהשתמש במצע של טוף, ואדמה מקומית. טעות מרה. מצע גידול כזה הוא ללא ספק כבד מידי. תחשבו על כל המשקל הזה, מטר של מצע, שלא מאפשר לשורשים של הצמחים התחתונים ביותר להתפתח בכלל.

במגדלים הבאים כבר לא התפשרתי. ערבבתי מצע שתילה של 50% כבול, 25% פרלייט ו25% וורימקוליט, והוספתי דשן בשחרור איטי להתחלת הגידול (עד שהתולעים יתבססו ויזינו את הערוגה עצמה). תערובת המצע הזו כל-כך סטרילית בשלב הראשון שבלי דשן הצמחים מהר מאוד יישארו בלי נוטריינטים. כשהמגדל כבר מבוסס ועבד כמה מחזורים, אין צורך בתוספת דשן.

ניקוז

בגינון, ניקוז ראוי מאוד חשוב לצימוח תקין של השתילים, ועל אחת כמה וכמה בגינון במצע מנותק. כשאין ניקוז ראוי בית השורשים נחנק. במגדל הירק, ניקוז ראוי ומצע גידול מתאים יכול לפטור אותנו לפחות מהמצב של עודף השקייה (אם כי לא יכול לפטור אותנו ממצב של חוסר השקייה) – עודפי המים שאינם נספגים על ידי מצע הגידול פשוט נשטפים כלפי מטה ויוצאים מהמיכל, כך שהמצע רווי אך לא במידה מוגזמת. במצב כזה, ברור שעלינו לנקז נוזלים מהנקודה הכי נמוכה במגדל, קרי מהתחתית של המגדל. השיטה הכי טובה שמצאתי, שאוספת גם את הנקז של התולעים וגם את עודפי המים (להשקייה חוזרת) היא לחורר כמה חורים מסביב לחיבור של ארובת התולעים והחבית, ולהניח דלי מתחת. כך אנחנו מרוויחים חזרה גם את הנוטריינטים מהקומפוסט וגם את עודפי המים.

ולסיכום פרק ההשקייה, הניקוז ומצע השתילה, לא משנה כיצד אתם משקים, דאגו לזרימה הכי חלשה שניתן לייצר. מצע הגידול הוא מאוד אוורירי וקל, ולכן הוא עצמו, בעיקר בשלבים הראשונים של הצימוח לא תופס את השורשים של הצמח יותר מדי. כך שאם תתנו פתאום שטף מים שנספג במצע הגידול ומשנה את צורתו הצמחים החלשים עשויים להפגע. תופעה שמפסיקה לקרות איפה שהוא באמצע עונת הגידול.

הערה חשובה: בכל שיטת גידול במצע מנותק, ועוד יותר כאשר משתמשים בסירקולציה של מים, תמיד ישנה הסכנה של המלחת מצע הגידול. המים נכנסים למחזור הטבעי, אך המלחים לא יכולים להשטף כי אנחנו כל הזמן מחזירים אותם חזרה למגדל עם הדלי של הניקוז. כדי לפתור את הבעיה, בכל חורף אנחנו מסירים את הדלי של הניקוז לגמרי, ונותנים למי הגשם, שהם מים מזוקקים, לשטוף את המלחים ממצע הגידול של מגדל הירק. (תודה לטלאור על השאלה).

שתילה וגינון

כמו בכל גידול במצע מנותק מאוד חשוב לפתוח את השורשים של השתילים לפני השתילה. כאן זה קצת פחות חשוב מאשר בגידול הידרופוני, שבו אין אדמה בכלל, אך זה בהחלט לא מזיק אם עושים את זה כיאות. גודל השתילים צריך להיות יחסית גדול. התנאים לא קלים בשביל שתיל צעיר (לפחות מבחינת קרינת שמש) והוא צריך להיות מסוגל להתגבר על הטראומה של המעבר מהחממה החמימה והמוגנת, לצילם של הצמחים שגדלים בקומה שמעליו. זה לא קל. תשאלו כל קולורבי.

כמו בגידולים הידרופונים נוספי היחס בין העלווה לשורשים הוא לא פרופורציונאלי. העלווה הרבה יותר גדולה מהשורשים של הצמח, ואם נוסיף על זה שמצע השתילה אוורירי, אז בהחלט אפשר לטעון שהצמחים כבדים ועשויים ליפול מרוב משקל כשבית השורשים שלהם נקרא ממצע הגידול. שימו לב לזה כשאתם שותלים, בכך שתדאגו לתמיכה היכן שניתן, ושתלו את הצמחים מספיק עמוק בתוך התאים – אל תחפפו כאן, תוציאו הרבה חומר מתא השתילה. אם אתם חוששים מלאבד את החומר, פשוט תחזירו אותו לפתח העליון של החבית.

נושא התחרות על השמש הוא ספציפי בכל גינה ומרפסת. אל תחששו מלהניח את המגדל בשמש מלאה, זה יעשה לו רק טוב. גם ככה רוב הצמחים מוסתרים על ידי הצמחים מהקומה שמעליהם ועובדים על הגישה לשמש כל הזמן (זה כשלעצמו עוזר מאוד לחוסר הפרופורציה בין העלווה לשורשים). במקומות שבהם יש מעט שמש, שיקלו להתקין גלגלים, וסובבו שליש סיבוב על בסיס יומי.

סיכום

מגדל הירק עשוי להיות הכלי המתאים למשימה המתאימה. אך חשוב מאוד לתאם ציפיות לפני. ציינתי לאורך המדריך כמה וכמה חסרונות שיש לשים אליהם לב כשאתם ניגשים לעבודה על המגדל הראשון, ולדעת שאי אפשר הכל (: למגדל הירק יש המון יתרונות, שלדעתי עולים על החסרונות. נסו בעצמכם.

מדריך זה מציג מקצה שיפורים למערכת חוות חלון שהוצגה במדריך חוות חלון – מערכת הידרופונית עם משאבת מים. אם אתם חדשים בתחום או אם אתם מתכוונים לבנות את המערכת רצוי מאוד לעבור על המדריך הראשון קודם.

אז מה שיפרנו?

1. מראה – שיפרנו את מראה הבקבוקים וגם צבענו אותם כמו שצריך (2 שכבות דקות)
2. יציבות וחוזק – שינינו את צורת החיתוך והתליה של הבקבוקים ליצירת עמודת בקבוקים המחוברת כמקשה אחת.
3. פשטות – אופן חיתוך הבקבוקים קל יותר ומהיר יותר לביצוע (חיתוך אחד במקום 3)
4. מערכת הניקוז – הבעיה במערכת הקודמת היו סתימות מרובות בפקק של הבקבוק התחתון ביותר, גרם לנזילות לא נעימות בכלל והרבה כאב ראש לאב הבית. לכן בנינו מערכת ניקוז חדשה שתחסל את סיכויו של חלקיק אדמה, עלה או הידרוטון טועה לסתום את צינור הניקוז.

להלן השינויים

1. הורידו את התווית וסמנו קו אלכסוני לחיתוך בטוש מחיק.

2. חיתכו את הבקבוק עם סכין יפני או מספריים

3. סמנו שני חורים בחלקו האחורי של הבקבוק, ונקבו עם מנקב יחיד.

4. העבירו אזיקון בחורים וחברו את פיית הבקבוק. לאחר שחיברתם עמודת בקבוקים בגובה הרצוי, חיתכו את שארית האזיקון.

5. העבירו חבל או חוט ברזל לתליית הבקבוק העליון על הקיר.

6. תלו את עמודת הבקבקוקים במקום שמאפשר צביעה בספריי (לא על גדר של בית הספר:-) התיזו 2 שכבות דקות של ספריי צבע לבן על כל הבקבוקים.

7. קידחו חורי ניקוז בקוטר של פקק הבקבוק בצינור הניקוז (רוחב 50 מ"מ לפחות) במרווחים הרצויים לכם, קבעו את צינור הניקוז לקיר בזווית כלפי מיכל האגירה הגדול. חברו זווית 90 וצינור נוסף שיוביל את המים למאגר.

8. עם הבקבוק התחתון לא מגיע בדיוק לחור הניקוז ניתן להוסיף חצי בקבוק שישמש רק כמשפך (ללא צמחים) או להאריך את החבל מלמעלה…

9. הניחו את הצמחים בעציץ 9 מ"מ עם הידרוטון בתוך עמודת הבקבוקים. שהם פונים לכיוון השמש (אל תחשבו על עצמכם, תחשבו על הצמחים)

עד עכשיו המערכת עובדת ללא נזילות וללא סתימות (טפו טפו טפו) והצמחים צומחים.
תודה לכיתה ד'1 וד'2 המקסימים ממרכז המחוננים מעלות, שבנו את המערכת מחדש ועזרו לכתוב ולצלם את המדריך הזה.

מזה זמן רב יש לי חיבה עזה לעקרון נימיות, ערוגות ורטיקליות, עציצי וערוגות פתיל ושילוב בין מערכות. רוב הדוגמאות שאני מכירה עד כה לערוגות ורטיקליות (משטחים וכיסים) לא כוללות בתוכן גם אלמנט השקייה נימי.

לקחתי על עצמי את האתגר לנסות ולראות האם יעבוד לחבר בין מערכת ורטיקלית לבין השקייה נימית (מלמטה למעלה). המיכל שהשתמשתי בו לצורך הניסוי היה עגלת שוק ישנה וחבוטה שפשוט חיכתה לקצת יחס אוהב. היתרון במיכל על גלגלים הוא כמובן הניידות המגניבה שלו! אז מתחילים…

שלב 1: יצירת המאגר

לקחתי שלט חוצות חתוך בצורה גסה וריפדתי את התחתית ועד לגובה 20 ס"מ, חיזקתי עם חוטי ברזל דקים. אפשר לבדוק בשלב זה האם מים מחזיקים במאגר או שמא הם בורחים החוצה, ואז לנסות לשפר את הקיפולים.

ריפוד הקרקעית, ממבט צד

שלב 2: הכנת צינור הובלה לתחתית

בכל אתר בנייה/ שיפוצים שמכבד את עצמו תוכלו למצוא צינור פלסטיק גמיש שכזה בקוטר 50 מ"מ, הוא מושלם למשימה ובדרך כלל משמש להגנת חוטי חשמל באדמה. כדי להכין את הצינור יש לקדוח כמה שיותר חורים בחלק התחתון שממנו נרכיב את המאגר (תיכף הכל יהיה ברור) את הקצה התחתון שלו נאטום בשקית או משהו בסגנון, כדי שהמים לא יזרמו חזק מדי אלא יחלחלו דרך החורים שקדחנו.

שלב 3: יצירת המאגר

ניקח את הצינור וננסה להכניס אותו כך שיצור מעין עיגול. נחזק את החלק האנכי של הצינור עם חוטי ברזל או אזיקונים.

כל צינור-המאגר מגולגל בתחתית

ניקח חתיכת פלריג או בד ונעטוף את החלק התחתון של הצינור, כדי שלא יסתם לנו ואז לא יתפקד. לי היתה חתיכת אל-בד משומשת שמאד שמחתי להשתמש בה שוב.

אל-בד מכסה את החלק התחתון של המאגר

שלב 4: מצע השתילה

נמלא שכבת חול לכל גובה ה"מאגר"- במקרה שלנו, עד גובה יריעת הפלסטיק האטומה (שלט החוצות). תפקיד החול הוא להוות את הטווח בין האדמה לבין המים. כדי שלא תברח לנו אדמה מהצדדים אפשר למלא בקש בצדדים או ליצירתיים ביננו – לקלוע בסוף או חומרים דומים על העגלה עצמה. אני לא ממליצה להשתמש בפלריג בשלב זה (כפי שעשיתי בגירסה הקודמת של העגלה) כי מגע ממושך עם מים ושהיה בשמש גורמת לו להתפורר לאלף עזאזל, אם לא יותר…

ממלאים כל פעם מהצדדים קש , דוחקים כמה שיותר את הקש ומניחים אדמה, אפשר לערבב אדמה מקומית, אדמת שתילה וקצת קומפוסט. ממלאים עד כמה שהמיכל יכול לתפוס. כדאי לדאוג שהתערובת תהיה כבר לחה לפני שמכניסים אותה למיכל.

הקש מחזיק את האדמה

שלב 5: שתילה

כדי לשתול צריך לפלס דרך הקש עד שמגיעים לשכבת האדמה, לעשות חור, להכניס את השתיל ולנסות לכסות ולהדק את בית השורשים שלו. בסיום השתילה יש למלא מים בצינור. כמה למלא? עד שתראו מים יוצאים מפתחי הניקוז. אחרי חודש בערך מהשתילה העגלה הצמיחה ה-מון חסות! מדהים כמה שטח קטן יכול להיות יצרני.

אפשר לגמרי להשתולל בשתילה ולהנדס קומת קרקע של משתרעים ולמעלה מטפסים, לא להגזים בצפיפות ובעיקר לנסות וללמוד איך הדבר הזה עובד.
בהצלחה!

מרוב חסות לא רואים את העגלה

קירות ירוקים הינו שם כללי למתקנים המאפשרים גידול של צמחים על משטחים אנכיים בסמיכות או בצמוד לקירות של מבנים. ישנם מגוון מערכות ומגוון פתרונות ליצירת קיר ירוק: הצמחים יכולים להיות עם שורשיהם באדמה (צמחים מטפסים), על פאנלים מודולרים עם מצע גידול המותקנים על חזית הקיר, בכיסי בד לבד ופתרונות אחרים.

למה לטרוח?

חוץ מזה שזה יפה ומגניב, מחקרים מדעיים שנעשו בשנים האחרונות מראים כי קירות ירוקים יכולים לתרום תרומה סביבתית מגוונת הן לסביבה העירונית והן למבנה עצמו. הקיר הירוק תורם להפחתת הטמפרטורה בתוך המבנה באקלים חם שכן הצמחייה, חללי האוויר ומצע הגידול יוצרים שכבת בידוד נוספת לקיר החיצוני של המבנה. כך ניתן להפחית בעלויות האנרגיה לקירור הבית. קירות ירוקים נמצאו אפקטיבים גם בהפחתה של זיהומי רעש וזיהום אוויר במקרה של קירות חיצוניים, ושיפור של איכות האוויר הפנימי במקרה של קירות פנימיים.

אז למה אין קירות ירוקים בכל מקום ?

קיר ירוק מכסה בית

כסף, כסף, כסף – המערכות המסחריות הקיימות לא זולות, בלשון המעטה, ורובן לא מאפשרות התקנה עצמית. המחיר של קיר ירוק נא בין 800 ש"ח ועד ל-2500 ש"ח למטר כאשר הקיר כולל התקנה.

אבל אנחנו כאן לוקחים את הקיימות בידיים! אז הנה מדריך להקמת קיר ירוק מבקבוקים בלי להתפשר על איכות, אסתטיקה ובמחיר רצפה/קיר/קרש
במקרה של המדריך הנוכחי, הקיר הירוק יעלה לכם בין 50 ל-100 ש"ח למטר, תלוי בסוג ובגודל הצמחים. קנינו אתכם? תופים בבקשה…

המדריך לבניית קיר ירוק מבקבוקים

איספו בקבוקי שוופס בהתאם לגודל הקיר שברצונכם לכסות. לא סתם כתבתי בקבוקי שוופס – לאחר שחפרתי במיחזוריות רבות הגעתי למסקנה שזהו הבקבוק המתאים ביותר מבחינת חוזק, צורה ואסתטיקה. אם אתם לא מוצאים שוופס, בקבוקי קולה גם יתפקדו בסדר. לעומת זאת, הבקבוקים של המים המינרלים למינהם עשויים מפלסטיק דק יותר וכבר נפל לי חתיכת קיר כי בקבוק עין גדי פשוט נקרע תחת העומס…
אז מה עושים?

הכנת הבקבוקים לתליה ושתילה

1. חיתכו את הבקבוק באלכסון ( 45-55 מעלות) כפי שמופיע בתמונה.כדי שמצדו הקידמי נוכל לשתול את הצמחים ומצידו האחורי לחבר לבקבוקים נוספים. ניתן לחתוך עם סכין יפני או להתחיל עם סכין ולהמשיך עם מספריים.

2. חוררו 2 חורים בחלקו האחורי (הארוך יותר) של הבקבוק לטובת חיבורהבקבוקים ביחד עם אזיקונים. (ניתן לעשות את החורים עם מחורר משרדי או מלחם)

3. חברו את הבקבוקים החתוכים עם אזיקונים סביב הצוואר של פקק הבקבוק הבא.

4. חיתכו את שאריות האזיקונים עם קאטר או מזמרה.

5. חוררו בעזרת מלחם/נועץ של השקיה/מקדחה את הפקקים במרכזם. יש להוציא את הפלסטיק הפנימי ולוודא שהחור גדול מספיק שיאפשר ניקוז מיטבי של מים. (לאחר שהצמחים גדלים ומתבססים ניתן להוציא את הפקקים כדי לשפר את הניקוז). הבריגו את הפקקים על כל הבקבוקים.

מערכת התליה

ניתן לרכוש לייסט מתכת מחורר כפי שמופיע בתמונות בחנויות חשמל ולקבע אותו לקיר שלכם עם דיבלים ברגים ודיסקיות במרחק של מטר – מטר וחצי בין הברגים. על לייסט המתכת נתלה את עמודות הבקבוקים באמצאות ווי S או עם בורג ואום דרך חלקו האחורי של הבקבוק העליון ביותר.

מערכת ההשקיה

(ניתן לדלג על חלק זה ולהשקות ידנית, אך אני ממליץ בחום על השקייה בטפטוף עם מחשב השקיה קבעו צינור 16 מ"מ עיוור לאורך לייסט המתכת עם אזיקונים, כך שתוכלו לנעוץ בו טפטפות 2 ליטר לשעה בדיוק מעל לבקבוק העליון. אם הטפטפת לא מגיעה ניתן להוסיף צינור 5 מ"מ קצר וטפטפת מתברגת כדי שיגיע לבקבוק העליון. המים יטפטפו מהבקבוק העליון עד לבקבוקים התחתונים ביותר. כדי לבדוק את משך ההשקיה האופטימאלי הפעילו את הטפטפת עד אשר הבקבוק הנמוך ביותר מתחיל לטפטף, מהרגע שהבקבוק התחתון מטפטף המשך השקייה תהיה בזבוז מים גרידא. בדקו את השעון – זהו זמן ההשקייה שלכם! עכשיו, לכו לתכנת את המחשב.

מילוי ושתילה

מלאו עם כף שתילה את הבקבוקים במצע גידול לגובה חצי או 3/4 בהתאם לגודל העציץ שתרצו לשתול. שתלו את הצמחים והשקו השקיה ארוכה עם צינור גינה. וודאו שאין חללי אוויר מתחת לשורשי הצמח (אחרת הצמח לא יוכל להתפתח)

בחירת הצמחים

יש להתייעץ עם צוות המשתלה שלכם לגבי הצמחים המתאימים לתנאי הגידול הספציפיים שלכם (שמש מלאה/חלקית/צל/בתוך הבית). בתמונות של הקיר הירוק הזה השתמשתי בצמח פותוס זהוב – צמח לצל מלא שמשתרע בצורה יפה שגם אחרי הזנחה פושעת, כך שתתקשו להרוג אותו… הצמח השני המומלץ הוא הירקה שגם מתאים לצל מלא וניתן לגדל ולהשריש בקלות. שני הצמחים ידועים גם כצמחים מטהרי אוויר. במערכת קיר ירוק לתוך הבית תרצו להתקין גם מערכת ניקוז לעודפי המים (מדריך רלוונטי יכתב בהמשך…) בקיר הספציפי הזה עודפי המים מהקיר הירוק משקים אדנית של נענע שיושבת על אדמה מנוקזת היטב.

כמה נפלא יהיה לכסות כל קיר הבלוקים המכוער עם צמחים רעננים!

תחזוקה שוטפת

כמו כל צמח, גם הקיר הירוק צריך תוספת דשן עם ההשקיה או תוספת של דשן שחרור איטי למצע הגידול. (רעיון לדישון אורגני בעקבות חוות חלון, הגרסה הלוטנית הוא להשאיר את הבקבוק העליון ללא צמחים ולמלאו בקומפוסט איכותי עשיר בחומרי הזנה, טיפת המים תעבור דרך הקומפוסט ותזין את הצמחים שמתחתיה). בנוסף כדי למנוע נזקי המלחה לאורך זמן מומלץ לשטוף עם מים זורמים את מצע הגידול בסוף הקיץ.

זהו! מאחר שאני שתלתי צמחים די בוגרים (בעציצי 10) תוך שבועיים בלבד הם כיסו לחלוטין את הבקבוקים ואת הקיר (בתמונה שתי עמודות בלבד, אבל אתם יכולים לעשות קופי-פייסט בראש ולחשוב איך הקיר היה נראה עם עשרות עמודות)

מוזמנים להעלות תמונות של הקירות הירוקים שהקמתם כאן בחלק התגובות או בדף הפייסבוק שלנו. בהצלחה! (לא לשכוח לתת קרדיט ל"בידיים" ולכותב המדריך, ככה סתם כי אתם על הכיפאק)

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים בסביבה שלי מגדלים ירקות בחצר ביתם. ההתחלה היא בדרך כלל מאוד נמרצת עם המון אנרגיות טובות ורצון עז להכין כבר את הסלט הראשון מהגינה. ההשקעה משתלמת ועונת הגידול הראשונה, ברוב המקרים, מוצלחת (אם נשמרו עקרונות מאוד בסיסיים כמו חשיפה מספקת לשמש, השקייה ודישון).

לאורך זמן ההתלהבות הראשונית צונחת ולעיתים פעולות התחזוקה של הגינה הופכות לנטל שלאט לאט מרחיק אותנו מהגינה וגורם להזנחה הדרגתית ולנטישה של הרעיון שכל כך הלהיב אותנו רק לפני שנה.

גינת ירק דורשת לא מעט תחזוקה אם ברצוננו לדאוג לתנובה שוטפת של ירקות ותבלינים, והמטלות שאנו נדרשים לבצע הן לא ממש מלהיבות.. תכל'ס למי ממש מתחשק כרגע לנכש עשבים בגינה? רובנו גם די עסוקים בלעבוד, ללמוד, לגדל ילדים וכו'. הזמן הפנוי היחיד שיש לנו להקדיש לגינה הוא בדרך כלל סופי שבוע וחגים… וגם אז יותר מתחשק לנו לנוח מאשר לשדד את הערוגות, לתחח את הקרקע, לפזר קומפוסט, לנכש עשבייה, לחפות את הקרקע, לזרוע, לשתול, לגזום, לטפל במזיקים, למשוך מאביקים… הדבר היחיד שרובנו נהנים ממנו בצורה מוחלטת הוא לקטוף את הירקות!

Square Foot Gardening

זה אולי נשמע קצת פסימי ואני יודע שיש המון גננים חובבים שהגינה היא אהבת חייהם ומספקת להם אושר רב גם דרך המטלות האפורות (אני אחד מהם), אבל רובנו זקוקים לפתרון פשוט ליישום שייאפשר לנו לגדל ירקות בגינה במינימום של מאמץ ומקסימום תנובה.

מסגרות על האדמה בגובה 20 ס"מ

Square Foot Gardening (או SFG) היא שיטה לגידול ירקות שפותחה על ידי מל ברטולומאו בארה"ב. מל, שפרש לגמלאות בשנות ה -80, החל להקים גינת ירק בחצר ביתו. הוא לא היה מרוצה משיטת הגידול בשורות והחל לשאול את עצמו ואת חבריו הגננים שאלות מהותיות בנוגע לאופן העבודה. הוא החל לפרוט את כל הבעיות שהפריעו לו בשיטת הגידול המסורתית וחשב על פתרונות, שינויים והתאמות שניתן לבצע אם רק נחשוב בצורה חדשנית ויצירתית. לאט לאט הוא פיתח את שיטת ה-SFG, שתוך שנים ספורות הפכה ללהיט בארה"ב, הוא הפיץ אותה בסדנאות בבתי ספר, קורסים, כתב ספר שמכר למעלה מ 2 מיליון עותקים ואפילו קיבל תוכנית טלוויזיה שבועית להדגמת השיטה ברשת PBS האמריקאית!

חשוב לציין שמטרתו המרכזית של מל הייתה להפוך את מלאכת גידול הירקות למהנה וכיפית ככל שניתן.
אז אחרי ההקדמה הזאת, אסביר את עקרונות ה Square Foot Gardening.

1. מיקום – אחת הבעיות הגדולות בגידול בשורות יחידות היא הגודל שלהן. הן תופסות הרבה מקום בגלל הרווחים בין התלמים ובשל כך ממוקמות בשולי החצר, כלומר מחוץ לטווח הראייה מהבית. כתוצאה מכך הן הופכות להיות מוזנחות. SFG מנצלת את שטח הגידול בצורה מירבית ודורשת רק כ 20% מהשטח לעומת הגידול בשורות יחידות. זה אומר שהערוגה יכולה להיות ממוקמת קרוב לבית ותקבל מקסימום של תשומת לב.
2. כיוון – למעלה לא למטה! הגישה הרווחת היא לתחח את האדמה בערוגת הירקות לעומק של 30 ס"מ לפחות, פעולה זו דורשת הרבה מאמץ ולעיתים האדמה המקומית דלה בחומרים מזינים. בשיטת ה SFG לא משתמשים באדמה המקומית אלא במצע מנותק שמונח על הקרקע ומתוחם במסגרת למניעת התפזרות החומרים. יתרון נוסף בגובה הערוגה הוא הקלה על הגב שלכם, אין צורך להתכופף נמוך מדי, כך שגם קשישים או בעלי מוגבלות פיזית יכולים להנות.
3. תערובת גידול SFG – ישנם שלושה קריטרטיונים חשובים למצע גידול. ראשית, עליו להיות קל על מנת שיהיה קל לעבוד איתו וקל לצמחים לגדול בו. שנית, עליו להיות עשיר בחומרים מזינים לצמח, והוא צריכה להחזיק לחות ולהיות מנוקזת היטב.
   תערובת הגידול בנוייה משלושה מרכיבים עיקריים: כבול, וורמיקוליט וקומפוסט ביחסים שווים בתוך התערובת. הכבול היא אדמת ביצות שמחזיקה לחות היטב, הוורמיקוליט הוא מחצב טבעי שתפקידו הוא אוורור מצע הגדילה. את הקומפוסט כולנו מכירים ורק אציין שמומלץ לשלב מקורות וסוגים שונים שלו. השימוש במצע מנותק מפחית משמעותית את הצורך בניכוש עשבים, שכן הקרקע נקייה מזרעים של מיני עשבים. כמו כן, אין צורך לתחח את הקרקע ולאוורר אותה, מצע הגידול נשאר קליל ומאוורר.
4. מסגרת בעומק 20 ס"מ בלבד – בגישה המסורתית נהוג לתחח את האדמה ל-30 ס"מ לפחות. ב SFG עומקו של המצע גידול הוא כ-20 ס"מ בלבד. נשמע מעט, אבל זה עובד. היוצאים מן הכלל הם גידולי שורש ארוכים שלהם ניתן לייצר מסגרת בעומק 30 ס"מ. בצורה הזאת מתבצע חסכון כלכלי משמעותי בכמויות החומרים הדרושות למצע הגידול.
5. אין צורך בדשנים – בספרו, מל מספר על סקר שערך בין גננים חובבים ובו הוא שאל אותם כמה זמן לקח להם לייצר אדמה פורייה בגן הירק שלהם, התשובה הממוצעת הייתה 7 שנים! כשעובדים עם תערובת הגידול של ה SFG מקבלים אדמה מושלמת החל מיום הגידול הראשון. הקומפוסט מספק לצמחים את כל הנוטריינטים הדרושים להתפתחותם התקינה. כל מה שדרוש הוא להוסיף מעט קומפוסט בין כל עונת גידול.

6. חלוקה ל16 ריבועים של 30 ס"מ

   מסגרת – ערוגת הSFG היא ריבוע של 1.2 מ'. בצורה כזו יש גישה נוחה לכל נקודה בערוגה וניתן לתחזקה בקלות מבלי לרמוס את הצמחים לדחוס את הקרקע. את המסגרת ניתן לבנות מכל חומר שזמין לכם: עץ, לבנים, בלוקים או אבנים. כמובן שניתן לעצב גם מסגרת מלבנית במידה של 2.40 מ' על 60 ס"מ, או לחבר כמה ערגות מרובעות אחת לשנייה.

7. רשת – את הערוגה אנו מחלקים ל16 ריבועים בגודל 30 ס"מ  על 30 ס"מ, באמצעות לייסטים דקים מעץ שמונחים על פני הערוגה. החלוקה מפשטת את הפוטנציאל של כמות הצמחים האפשרית לשטח הערוגה. הרבה יותר קל לחשב כמה צמחים נוכל לשתול\ לזרוע בריבוע של 30 ס"מר מאשר בערוגה של 1.20 מ"ר. כל ריבוע מכיל כמות צמחים שונה בהתאם למרווחי השתילה המקובלים לכל צמח. לדוגמא, ריבוע אחד יכול להכיל: 1 עגבנייה\ 4 פטרוזיליה\16 צנוניות. ניתן להעריך יותר במדוייק את כמות הצמחים הדרושה לנו, לגוון גידולים בין הריבועים, לשתול בצורה הדרגתית ( כלומר כל שבועיים לשתול שתיל של כרוב בריבוע אחד כדי לייצר אספקה לאורך זמן ולא מבול של כרובים בבת אחת) ולייצר רוטציית גידולים מעונה לעונה בכל ריבוע.

Square Foot Gardening

אלו העקרונות המרכזיים של ה SFG, שיטת גידול ידידותית לילדים, קשישים, נכים ובעלי צרכים מיוחדים. כל אחד יכול להצליח בגידול ירקות גם ללא ניסיון עשיר בתחום. השיטה מתאימה מאוד למי שרוצה להנות ממזון טרי, אורגני, קרוב לבית למשך שנים רבות ללא עבודה קשה ותחזוקה. ניתן לגדל בכל מקום ללא קשר לטיב הקרקע המקומית, את הערוגה אפשר גם להניח על מדרכות לבנים ומרצפות, היא ניידת וניתן להעביר אותה ממקום למקום אם אתם עוברים דירה או רוצים לשנות את מיקומה. הגידול ב SFG חסכוני מאוד במים בשל יכולת אחיזת הלחות של הקרקע, נתון שחיוני מאוד לחשבונות המים שלנו.

בקרוב אפרסם מדריך מפורט לבניית ערוגת SQARE FOOT GARDENING, בינתיים אתם מוזמנים לחקור בעצמכם עוד אודות השיטה. אני ממליץ על האתר המצוין הזה – www.squerefootgardening.org
בהצלחה לכולם, אסף

תא מזון בטרנזישן טבעון כבר קבע מזמן שאחד הגורמים המגבילים לגידול מזון אצלנו הוא לא המחסור באדמה או עלות המים, כי אם הזמינות לשתילי ירקות. הזמינות ולא המחיר כי בעוד שהמחיר הוא בדרך כלל בין 25 ל-50 אג', בפועל המשתלות הקרובות ביותר בהן ניתן למצוא שתילי ירקות הן בכפר מנדא (22 ק"מ) או כפר ברוך (20 ק"מ). נכון, הרוב המוחלט של תושבי טבעון נוסע בקלות את המרחק הזה ביום, אבל כשזה לא בדרך לאינשהו, אנחנו די עצלנים.

לדעתי, יש שתי תשובות טובות לבעיה הזו – שתי תשובות משלימות: אם שתילי ירקות הן מצרך כל-כך קשה להשגה עבור כולם, אפשר להפוך את הבעיה להזדמנות ולהקים משתלות קהילתיות מבוססות מקום. אם בכל ישוב מעל 5000 תושבים תהיה משתלה קהילתית (באותו אופן שבו מגמת הגינות הקהילתיות מתפשטת) אפשר יהיה להפסיק להאשים את נגישות השתילים ולהתחיל להאשים את עצמנו. כהשלמה, משוגעים לגינון יכולים להקים ככוח עזר משתלות בבתיהם, ולפי צרכי השוק אף למכור עודפי שתילים לקהילה מסביב.

במדריך הזה אראה כמה פשוט לבנות חממה בינונית (בגודל שלדעתי נע בין הביתי לקהילתי, נוטה לכיוון הקהילתי), ובהשקעה מינימלית. אז לעבודה.

שלד החממה

במקרה הספציפי שלנו, היה לי ארגז שבו הגיע משלוח כלשהו באורך 2 מ', וברוחב 1מ'. אז החלטתי, ובכך חסכתי הרבה חיתוכים מיותרים, להעתיק את המימדים הללו למימדי החממה. וכך יצאה חממונת. באמצע אחת הפאות הרכבתי שתי קורות אנכיות שיצרו דלת, והחממה משופעת אל החלק האחורי, מה שהתגלה מאוחר יותר כטעות שניתן לחיות איתה, אך בכל זאת טעות (ראו: סיכום ומסקנות).

שלד החממה: מבט צד

שלד החממה: מבט מלפנים

חיפוי החממה

את החממה חיפיתי בפלסטיק חממות עבה שחברה טובה הגניבה לי מהעבודה שלה, אך מאחר ומדובר בחממה קטנה ביותר, השטח כולו הוא מטרים רבועים בודדים. כמובן שכדאי לקנות קצת יותר כי לא תמיד הכל יוצא ישר ועדיף שיהיה קצת עודף במקרה הזה מקצת חוסר.

את החיפוי עשיתי חלק-חלק. קודם כל, את שתי הפיאות הגדולות והתקרה בשכבה אחת (רוחב הפלסטיק שהיה לי היה מעט שני מטרים וזה הספיק לי בדיוק למטרה זו), ואז כל פאת צד בנפרד. את הפלסטיק העבה הידקתי עם אקדח סיכות. כדי שהפלסטיק לא ייקרע עם הזמן, כדאי לגלגל כמה קיפולים של הפלסטיק בקו בו רוצים להדק עם האקדח.

חיפוי של שתי הפיאות הגדולות והתקרה בבת אחת

חלונות

בשתי הפאות הצרות יותר, חיפיתי בצורה קבועה ביריעת הפלסטיק את החצי התחתון של הפאה, וחצי העליון הכנתי חלון שאפשר לגלגל על מקל לפי הצורך. בחורף בדרך כלל על החממה להיות סגורה, אך בקיץ בקרינה מלאה החממה תגיע לטמפרטורות גבוהות עד כדי קטילת השתילים הזכים ללא אוורור, ובדיוק אז החלונות יהיו נחוצים.

את גובה הפתח הרצוי קובעים באמצעות מיקום שני ברגים בצידי החלון, על שלד החממה, כשלמוט עצמו מחוברות שתי גומיות חזקות. אז מגלגלים את החלון לגובה הרצוי לפי הברגים, ומותחים את הגומיות אל הברגים כך שהחלון נשאר בגובה הרצוי.

חלון סגור: הפלסטיק מגולגל על מוט עץ שמהודק בשתי קצוותיו לברגים בשלד החממה כדי למתוח את יריעת הפלסטיק

דלת

כיוון שדלת החממה מאוד קלת משקל, אין צורך במסגרת מאוד חזקה. הדלת בסוף תצופה ביריעת הפלסטיק ותחובר על ידי 2-3 צירים לאחד המשקופים בפתח שהכנו מבעוד מועד.

כך זה נראה מבחוץ אחרי הכל

השקייה

זה אולי החלק הכי חשוב בחממה, כיוון שבלי השקייה נאותה יהיה מאוד קשה לגדל שתילים בריאים. מערכת ההשקייה, בהקשר שלנו, מתחלקת לשלושה: בקרה (מחשב כן/לא), צנרת, ואמצעי ההשקיה.

לגבי מחשב ההשקיה, אני מתכנן מאמר מקיף יותר בהמשך. רק אומר שבמקרה של חממה קטנה כזו, בעיקרון אפשר להסתפק עם קו אחד, ועל כן אפשר להשתמש במחשב השקייה שיושב ישר על הצינור, ישר על הקו. מחשב שכזה מאוד פשוט להתקנה, הרבה יותר פשוט מאשר מחשבים השולטים על כמה קווים.

לגבי הצנרת, אין הרבה מה לומר. אני השתמשתי בצנרת שמצאתי זרוקה בגינת בית הספר, ויש לא מעט כזו (תודה לאחראים). המחברים הם מחברי T וL פשוטים ל16 מ"מ.

לגבי אמצעי ההשקיה – כאן השוס הגדול. אחת הבעיות הגדולות עם השקייה של זרעים או נבטים צעירים של שתילים היא הפגיעה המכנית החזקה שטיפות המים הגדולות והכבדות עושות כשהן פוגעות במצע סביב הזרעים או בעלים הצעירים של הנבטים. מה הפתרון? מערפלים. מערפלים הן טפטפות שמוציאות טיפות זעירות כרסס, טיפות שנחות על מצע השתילה או עלי הצמחים בלי להסב נזק משמעותי. הבעיה העיקרית היא איפה למצוא כאלו מערפלים מבלי לקנות בEbay. במשתלות ובחנויות גינון וטמבוריות לא מצאתי בכל האזור. בסופו של דבר, מצאתי מערפלים שכאלו בחנות…hydro, אלא מה?

מערפלים: למעלה מחוברים לצינור

בכל מה שקשור בטיפול מדוקדק וקפדני בצמחים בעזרת מגוון ג'אדטים וסוגי צנרת, טפטפות ודשנים, חנויות hydro הן ה-מקום. והמערפלים אפילו לא היו יקרים מאוד. מערפל אחד עלה לי 7 ש"ח, ומכיוון שהחממה קטנה, הזדקקתי רק ל6 מערפלים כאלו. אם החממה הייתה מעט יותר גבוהה, הייתי יכול להשתמש אפילו בפחות מערפלים (ראו: סיכום ומסקנות). ניקוב הצנרת לצורך חיבור המערפלים יעשה עם מנקב צינורות או במידה ואין אפשר גם עם מברג. נקבו בזהירות על מנת שהחור לא יהיה גדול מדי, ודחפו בכוח את כניסת המערפל לחור שיצרתם. את הצנרת עם המערפלים ניתן לחבר באמצעות אזיקונים לתקרת החממה.

שולחנות

התמזל מזלי ובבית הספר זורקים המון שולחנות ישנים, ואת חלקם אני שומר לצורך פרוייקטים עתידיים. הסרתי את לוח הסיבית שהיה מחובר לכל אחד מהשולחנות כדי לגלות שהם התאימו בול ליצירת ח' בתוך החממה. על שלדי הברזל הנחתי לוחות מנוקבים מברזל דק שהיו חלק משולחנות אחרים וגם ניצלו מהמזבלה כאן. על לוחות הברזל מונחים כל מגשי השתילה.

שיקולים בהצבת החממה

• קירבה למקור מים – כמובן שכדאי לבחור נקודה שיהיה קל להביא אליה מים בצינור. חשוב לזכור שככל שהמרחק ממקור המים גדל כך הלחץ הסופי שיהיה בצינור שאמור להשפיע על תפקוד המערפלים יהיה קטן יותר.
• קירבה למקור חשמל – בהנחה שאתם מעוניינים בחיבור למחשב השקייה או תאורה נוספת (מכל סיבה שלא תהיה) כדאי לדאוג שתהיה באזור נקודת חשמל קרובה. כאשר אין כזו, למחשב השקייה חד קווי יש יתרון נוסף – הוא עובד על סוללות. מצד שני, בתדירות השקייה של פעמיים שלוש ביום, לתקופת הזריעה בעונה החמה, הסוללות מתרקנות מאוד מהר. לקחת זאת בחשבון.
• כמות שמש – אם מציבים את החממה בסמוך לקיר, לבניין גדול או בקירבת עצים גדולים, יש לתכנן מראש את הצבת החממה בהקשר לכמות הקרינה. כלל האצבע אומר שנרצה שתהיה קרינה חורפית מקסימלית, וקרינה קיצית מוחלשת (בעזרת הצללה קיימת או הוספת רשת צל מעל החממה.

סיכום ומסקנות

• בשבועיים הראשונים תדירות ההשקיה צריכה להיות בין פעם ביום (בחורף) לפעמיים ארוכות ביום (בקיץ). כמובן שזה תלוי במיקום החממה שלכם וכמה שמש היא מקבלת במהלך היום. לשתילים בוגרים יותר מספיק ואף רצוי לרווח את ההשקיה לפעם ביומיים כדי לא ליצור ריקבון כתוצאה מלחות מוגברת והמשכית במצע שתילה. אם אתם לא רוצים להסתבך עם מערכת השקיה מסובכת, יש לזכור להשקות במרווחים הנדרשים.
• שיפוע החממה בחלק האחורי שלה הוא בעייתי. המערפלים אותם תולים מתקרת החממה דורשים מרחק של לפחות מטר מעל מגשי השתילה כדי להגיע לפיזור מקסימלי של הערפל. זכרו זאת כשאתם מתכננים את תקרת החממה ושולחנות השתילה.

השתילים צומחים בסופו של דבר

קצת קיימות – ערוגת ״אינסטנט״, האם זה טוב?ֿ

ניתן לשאול, אם אנו מכוונים לקיימות ולפתרונות ברוח הפרצמקלצ׳ר, האם אנחנו בכלל רוצים ערוגה "אינסטנט"? יש לכך יתרונות וחסרונות? אם בא לכם לדלג ישר לאיך עושים, זה יתחיל בסוף הפסקה הזו…

אז זה לא שיש לנו בעיה עם האינסטנט אלא עם מה שלרוב מתווסף אליו. אני מזמין אתכם לעשות איתי בדיקה מהירה (כן..) ולקחת אותה כדוגמא גם לדילמות אחרות ואולי גם לפתח ולהתאים אותה לפי הדברים שחשובים לכם.

ערוגת ה״ביג״ הראשונה במרפסת שירות של הבניין שלי

• עלות אקולוגית - על מנת למדוד את המחיר הסביבתי של מוצרים נהוג לבחון מספר פרמטרים אותם מקובל לייצג כ ״טביעת הרגל האקולוגית״ שלהם. לעומת ה״מחיר״ שלוקח בחשבון רק פרמטר אחד, לרוב כסף או מאמץ, והוא הופך להיות השיקול המרכזי, אם לא היחיד. במקרה שלנו, לדוגמא, החישוב פשוט מפני שעשינו שימוש חוזר בחומרי הגלם ובכך לא כילינו אף משאב טבע ואפילו חסכנו חומרי גלם מהטמנה.

• איכות המוצר ועמידות /״פרדוקס איקאה״ - רציונל שאומר שכדאי ל״שלם״ יותר עבור מוצר שיהיה מוצלח יותר ויחזיק יותר זמן. הערוגה שלנו תכשל כישלון חרוץ מאוד במדד זה. בהשוואה לערוגה מוגבהת שאפשר לבנות מעץ – פחות נוחה ויציבה, כנראה גם לא עמיד ליותר משנתיים +- ופחות יפה.

• גמישות / התאמה לתנאים משתנים - בחינה לפי פרמטר זה קשה, ספקולטיבית ולא תמיד ברת ביצוע. החיים דינמיים ולעיתים רבות אנו מאבדים צורך במוצר שלנו הרבה לפני שהוא מתכלה. הערוגה שלנו מאפשרת דינמיות – לעומת ערוגות מעץ אפשר לנייד אותה בקלות, וגם הפירוק פשוט ולא מזהם.

לסיכום - 3 מדדים קלים ופשוטים יחסית שיעזרו לבחון בצורה ראשונית קבלת החלטות תוך התחשבות בהיבטים סביבתיים וארוכי טווח. בקשר לערוגה, המלצתי האישית עליה היא לשוכרי דירות, שומרי שמיטה או לטובת פתרון מיידי לכיסוי שטח גדול בדרך אל פתרון קבע.

ערוגות פרטיות להורים וילדים בגן ילדים בלוד

אז תכלס, איך?

שימרו על סדר מסויים. לי היה נוח להשתמש בבקבוקי 2 ליטר זהים

אוקיי, אז איך עושים את זה?
מוצאים (או קונים אם אתם חייבים, אבל אתם לא חייבים…) שק ״ביג״ או ״פינוי גזם״ (או בשם הרחוב הלועזי "ביג בג", שזה Big Bag, מה שאומר "שק גדול"). גובה השק הוא כמטר אחד ואפשר לקפל את הדפנות שלו בקלות כדי להתאים אותו לגובה הרצוי לכם. אין לנו שום עניין בלמלא יותר אדמה ממה שאנחנו צריכים (עבודה קשה היא לא בשבילנו). לרוב הצמחים יספיקו 30-40 ס״מ של אדמה ואפילו פחות כדי לאפשר את מירב המקום לשורשים.

את שאר הגובה נמלא במשהו שיתפוס מקום, ובעגה המקצועית (של איזה מקצוע בדיוק?!) – "ספייסר". הדרך הנוחה והזמינה ביותר היא בלי שום ספק בקבוקי 2 ליטר מהמחזורית, אותם גם תוכלו להשיג בקלות ולערום בצורה מאורגנת שתשמור על צורה ישרה +- לערוגה.

כדי להצליח לסובב דוחפים את המנעול פנימה

הערה: את המיחזוריות ניתן לפתוח בקלות יחסית. המנעול המשולש שעל כל מיחזורית בנוי כמעין כפתור, צריך קודם ללחוץ עליו כדי להצליח לסובב ולפתוח. דחפו כל מפתח ישר (כמו בתמונה) למנעול המחזורית, לחצו עליו וסובבו. אחרי מס׳ ניסיונות זה נהיה פשוט.
אה… ומזל טוב, אתם עכשיו הבעלים של כל המחזוריות בארץ.

נחזור לערוגה. חשוב לדאוג לסגור את כל הפקקים כדי שהבקבוקים לא יוכלו להימעך תחת משקל האדמה ומומלץ למלא כחצי מהם במים. למה? מילוי במים יתן בסיס כבד יותר לערוגה וישמור עליה שלא תתהפך. המים גם יעזרו כמסה תרמית שתעזור לשמור על וויסות טמפרטורה בבית השורשים.

סיימנו לארגן את הבקבוקים ואנחנו בגובה הנכון. לפני הוספת האדמה מומלץ להוסיף שכבת רסק עץ או טוף בין האדמה לבקבוקים כדי למנוע שקיעה לרווחים שבין הבקבוקים. הרסק או הטוף יימלאו את הרווחים וימנעו מעבר של פירורי אדמה. אם מוותרים על השכבה המבודדת הזו נצטרך לקחת בחשבון קצת שקיעת אדמה פנימה ונוסיף עוד אחרי כחודש +- תלוי בהשקיה.

אז שמנו שכבה מבודדת או לא, זה הזמן להסתכל שוב לכוון ולעצב, האם הבקבוקים יושבים כמו שצריך, האם הערוגה בדיוק במקום בו רצינו, האם הגובה מתאים?

קדימה, עכשיו מה שנשאר זה להוסיף 30-40 ס״מ של אדמה, קומפוסט לפי הצורך וייצרנו ערוגת ״ביג״ מוגבהת מוכנה ויפיפיה!

ערוגת ה״ביג״ והשמיטה

חיבור ניילון לצינורות באמצעות נעצים ליצירת ׳מיני חממה׳

השנה היא שנת שמיטה וכדי לשמור את המצווה ועדיין שיהיה לנו מקום דל בו מותר לגדל אפשר לעשות לערוגה מספר התאמות ועדיין לשמור שמיטה כהלכתה.

מוזמנים לבדוק אותי אבל מההסברים שקיבלתי בין השאר ״ממכון הארץ והתורה״ כדי לעמוד בהלכות לשנת שביעית יש לדאוג לגדל רק באדמה שהיא מנותקת מהקרקע (מים לא מחלחלים ממנה לקרקע מתחתיה, נגר זה בסדר) ומנותקת מהשמים (גשם לא מרטיב אותה). ההקלה הזו מתבססת על כך שהמצווה היא לעיבוד השדות ולכן אין הכוונה לעציצים שבבית. הניתוק מהקרקע והשמים בצורה הזו מדמה בית. לצרכי לימוד והדרכה קיימת הקלה ברורה בנושא לצרכי גידול למאכל לפי הבנתי יש דעות לכאן ולכאן.

בתמונה אפשר לראות ערוגת ״ביג״ שהוסבה לערוגה השומרת שמיטה על ידי מתיחת ניילון או ברזנט על הקרקע וחיבור יריעת ניילון שקופה לשני צינורות ישנים שמצאנו בגינה.

בהצלחה!

נכון שתמיד רציתם לגדל את הירקות שלכם במרפסת בלי לכלוך בלי פתחי ניקוז וכמעט בלי השקיה (!) וגם שיהיה זול ולא מסובך מידי להרכבה… כן? זה בדיוק מה שחשבתי…

אז אחרי כמה מחזורי גידול מוצלחים קבלו את העציצים ההידרופוניים החדשים במים עמוקים (deep water culture) הסבר מפורט על השיטה ואת הגירסא הקודמת של העציץ ההידרופוני תוכלו לקרוא במדריך הקודם באותו נושא – עציץ הידרופוני בקלי קלות. אז מה נשתנה: הדליים יפים וחומים (והאצות גדלות במערכת ההידרופונית של השכן), העציצים הגדולים יותר של ה-90 מ"מ התגלו כעציצים המוצלחים ביותר. ועוד דבר אחרון, יש ערכה ויש סרטון:

עוד כמה חידודים ודיוקים אחרי שראיתם את הסרטון:

• שימו לב שאתם קודחים את החור לצינור האוויר כמה שיותר גבוה כמעט בקו המכסה.
• חשוב שעציץ עם השתיל יהיה טבול כולו במים עם ס"מ עליון יבש.
• המים ירדו ויתן יגדלו השורשים בהתאם לסוג הצמח ולעונת השנה.
• בגידולים קצרי מועד כמו חסה יש סיכוי טוב שתצטרכו להחליף ולהוסיף מים ודשן רק בסוף הגידול.
• ככל שהמשאבת האוויר תהיה רחוקה יותר מהדליים החיכוך בצינורות יגדל ופחות אוויר יגיע לשורשי הצמחים, מומלץ לתלות את המשאבה בדיוק מעל גובה הדליים וכמה שיותר קרוב.

וסליחה על שגיאות זכר נקבה בהגיית המספרים בסרטון (מזל שאת הבגרות שלי בלשון אני כבר עשיתי

תהנו

אז אמנם הקיץ עבר ואני כותב את המדריך קצת באיחור אבל גם אני מאמין שהוא רלוונטי לכולכם. בואו נבדוק… תרימו את היד מי שיש לו גינה ויש בה מלא יבלית שהוא לא יודע איך להתמודד איתה? יופי. אז גם אני הרמתי את היד, אפשר להתחיל.

למרות שהיא טבעית, ירוקה וחלק מהמערכת האקולוגית (כן, נגע גם בזה) היבלית ממש עושה את המוות לכולנו שעסוקים בגינון או חקלאות. מידי שנה העוסקים במלאכה שופכים דם, יזע, דמעות וגם כימיקלים על עשבים שוטים בכלל ועל יבלית במיוחד… אם תשאלו אותי חקלאות היא מן מלחמה קטנה ויומיומית, ומכל האויבים אני מוצא את היבלית כאויבת המרה מכולן אז אם אני לפעמים מתעצבן או משתמש בתיאורים מוגזמים. תצטרכו לסלוח לי.

קצת תוד"א (תודעת אויב)

הטרמינטור פוגש הידרה

היבלית ממשפחת הדגניים היא צמח ארצישראלי, נראית לרובנו כמו דשא ומאד עמידה ליובש. רוב הדגניים, בהם כל מיני הדשא, תבואה ורבים אחרים, פיתחו הרבה לפני שאנחנו הגענו שיטה גאונית כדי לשמור על עצמם מרעיה של ותנחשו מה - זה שומר עליהם גם ממנו כשאנחנו מחרמשים או דורכים עליהם. מה זאת אומרת? בניסיון לפשט את זה כמה שיותר – לדגניים אין ענפים או גזע שאליהם העלים מחוברים, כל העלים מתחילים בבסיס הצמח. וזה מפני שבבסיס של כל העלים (בכל הצמחים בעולם!!) נמצא איבר חשוב שנקרא ניצן חיקי. אז אם האיבר החשוב הזה נמצא בבסיס הצמח הוא יכול לחדש את הצימוח תמיד, גם אם הוא קיבל עכשיו ביס או חירמוש. מה חשוב כל-כך בניצנים החיקיים האלו?

תדמיינו שניה, מכירים את זה הקטע הזה ב״טרמינטור״ שהמחסל הרע חוטף כדור ואז הוא הופך למין נוזל שיכול להחזיר להפוך שוב ליד או ראש או כל איבר אחר? אז ניצן חיקי זה בדיוק זה. הוא גוש קטן של תאים עובריים שמהם אפשר להצמיח כמעט כל איבר חדש שיש בו צורך. לכן הדגניים שומרים עליהם טוב וככה הם מתאוששים לחלוטין גם ממכסחת דשא לדוגמא ובמהירות שיא.

טוב, נו, זה מנגנון הגנה מבהמות ואנחנו לא בהמות, אפשר לעקור את כל הצמח ובדיוק בשביל זה יש מעדר! תכלס, זה נכון ואתם גאונים, במונחים של אדם קדמון, אבל ליבלית אתם לא תזיזו. היבלית כבר הקדימה תרופה למכה הזו וקוראים לה קנה שורש. ??$#? מה זה קנה שורש? זה ניצן חיקי שהצמח משתמש בו כדי ממש לשכפל את עצמו. קנה השורש ביבלית הוא מה שבד״כ אנחנו קוראים לו השורשים, אבל – הוא גדל הצידה ולא לעומק ויש לו תפקיד שונה לגמרי. הניצן החיקי שבקצה הקנה יהפוך לעוד צמח יבלית חדש, ככה היבלית משכפלת את עצמה כל פעם 5 או 50 ס״מ הצידה מהצמח המקורי ופשוט תדמיינו הידרה מהמיתולוגיה מביאה ילדה עם המחסל הרע – זו היבלית!

מה זה אומר תכל׳ס? מה שנראה לנו שורשים (קנה שורש!) הוא איבר רביה (כמו פקעת נגיד) של היבלית ואם חתיכה בגודל של זרת מהשורש הזה תישאר באדמה ותקבל השקיה היא תתפתח ותגדל להיות יבלית חדשה ויפה. בגלל זה טוריה לא תעזור, כשהופכים איתה את האדמה אנחנו קוצצים את השורש (קנה שורש) לחתיכות מה שיישאר ממנו יגדל יחסית מהר ונצטרך להפוך את האדמה שוב וחוזר חלילה. קנה-שורש הוא גם הסיבה שבחודשים החמים של הקיץ היבלית שורדת – כשנראה לנו שהיבלית מתיבשת ונחלשת, קנה השורש נשאר מתחת לאדמה, סוג של בתרדמת והוא יתאושש ויחזור לעצמו מיד כשנחזור להשקות. זוהי אחת הסיבות לזה שיבלית הדומה מאוד דווקא לדשא המפונק מצליחה לשרוד בארץ גם בחודשים החמים ובשטחים ללא השקיה.

אז מה אני אומר לכם… לגזום אותו לא יעזור, להפוך את הקרקע יעזור אבל לא ממש ושפשוט לייבש אותה זו לא אופציה. מה כן? עוד מעט נתחיל באיך כן כדאי להתמודד עם היבלית אבל אם כבר הגענו עד כאן בואו נסגור את הפינה ונבין עליה עוד כמה דברים. עד עכשיו דיברנו על מנגנוני הישרדות אבל בואו נראה איך הצמח הזה חי ברגיל.

• פריחה - קטנה ומועטה מאד.
• זרעים - קטנים.
• אין השקעה בחלקים מעוצים.
• צימוח לגובה – רק אם יש על מה להישען.
• שורשים - רדודים ולא מפותחים.
• כל החלקים ירוקים ומבצעים פוטוסינטזה.

כמו שזה נראה, היבלית חוץ מלהשתלט על שטח לא משקיעה בכלום. מינימום משאבים בשביל מקסימום התפשטות וזה מתחיל להיראות אולי כמו מדריך די מתסכל… אבל, יש תקווה – דווקא בטבע אנחנו לא רואים את היבלית כל כך הרבה וזה לא שבטבע מרססים. דרך ההתפשטות הזו, בעזרת קני שורש, היא טקטיקה טובה לשטחים ריקים וליבלית ממש קשה איפה שהסוקצסיה מתקדמת. כבר אמרנו שהיבלית לא מצמיחה שורשים עמוקים ולא צומחת לגובה אז בעצם היא מפסידה בשתי התחרויות הכי חשובות בטבע – על מים ועל השמש. איפה שיש אדמה ריקה בגינה שם היבלית תצמח.

איפה אנחנו מוצאים חלקים ריקים בגינה? ערוגות מתוחחות או צעירות, פינות ישיבה, מסביב לעצים, שבילים וחלקות לא מטופחות. בטבע אין ״וואקום״ ואצלנו בגינה מי שממלאת אותו ראשונה היא היבלית.

רגע אחד לפני שנתחיל עם דרכי ההתמודדות, בגלל שבאקולוגיה ובריאה עסקינן ולא רק במלחמה, שאלה שחייבת להישאל בכל זאת – למה זה כן יכול לעזור? בגלל ההתפשטות המהירה שלה והכיסוי הנמוך היא אידיאלית למקומות עם סחף כמו אדמות חוליות או באגני ניקוז לשיפור אחיזת הקרקע. בנוסף היא טובה לרועי הצאן, משמשת כצמח פונדקאי לפרפרים ״סטירית היבלית״ ו״סטירית הטבעת״ ומספרים שמקני השורש, שהם אברי אגירה, אפשר לייצר קמח בעתים דחוקות. לענייננו אנו הגננים, בגינה היבלית טובה בעיקר כמקור לחומר יבש לקומפוסט ולחיפוי. *חשוב מאוד* חובה לייבש את היבלית טוב טוב לפני שמשתמשים בה כחיפוי – ייבוש בשמש מלאה ועדיף בשקית ניילון למשך לפחות שבוע, אחרת כבר הבנתם: היא תשריש בחזרה ותתפשט לכם בערוגה, חבל.

 להרוג יבלית ולנוח

״אני לא יכול להקיף אישה \ שלוש מאות שישים וחמש מעלות \ תמיד נשאר לה סדק דרכו \היא יכולה פתאום להתגלות״

הגענו לשלב המעשי של המדריך הזה ואני אגיד כבר בהתחלה שזה לא שיש פתרון קסם, אלא מספר פתרונות ששילוב ביניהם יעזור להשתלט על הבעיה בכל הגינה.

ניקוש נכון – כדי שנוכל להתחיל עם שטח נקי באמת. כמו שכבר הבנו, במקרה של היבלית מה שקורה מתחת לקרקע חשוב לא פחות ממה שקורה מעל, אם נשאיר קני-שורש בקרקע המצב יחזור לקדמותו וניאלץ לעשב מהר מאוד אחרי ששתלנו. כדי להצליח להפוך את האדמה אבל לא לקצוץ את השורשים לחתיכות קטנות שיהיה קשה אח״כ להוציא פשוט נחליף את הטוריה במקוש או בקלשון ונעבור אח״כ על השטח עם מקלטרת או מגרפה כדי למשוך החוצה את כל קני-השורש ושאר הצמחים. שורשים שנצמדו לרגבים ושורשים שהעמיקו יותר מהגובה שבו הפכנו ינסו להתקע בשטח כשתעברו עם המקלטרת, נסו לשים לב לכך ולשחרר אותם בעזרת עוד כמה מכות עם המקוש.

עידוד תחרות – אז עכשיו שיש לנו שטח נקי, איך אנחנו שומרים עליו נקי? אמרנו כבר שהיבלית היא לא תחרות לרוב הצמחים הבוגרים, בדרך כלל היא נכנסת בווקום שקיים בשטח, בין הצמחים או במרווח שבין הצמח לדופן הערוגה. לכן הפתרון מבחינתנו הוא לא להשאיר את המקום הזה ריק ובהשראת טכניקות מעולם יערות המאכל ננסה לפתח את הערוגה שלנו בצפיפות ורב שכבתיות ככל שניתן. לכן נדאג כבר בשלב התכנון לשתול גם מתחת לעצים, נשבץ צמחים קטנים ונמוכים במרווחים בין שיחים גדולים וגבוהים, צמחי כיסוי כמו בטטה, רוזמרין זוחל, דלועים וכד׳ יכולים לשמש ככיסוי לשטחים רחבים יחסית וכמובן שלא נגרף את חיפויי הקרקע שיוצרים הצמחים. יש המון יתרונות בשתילה רב שכבתית וצפופה וזה נושא שכדאי ללמוד עליו אבל בגדול ניצול השטח בצורה כזו יעזור לכם לקצור יותר פירות ולתחזק פחות, ממש ככה.

ניקינו ושתלנו מיד, אבל השתילים שלנו צעירים ויכסו את הערוגה רק בעוד חודשים, ובינתיים? שתי האפשרויות המומלצות לפעולה:
ניתוק מהאדמה – ערוגות מוגבהות, עציצים ואפילו חפירת תעלה עמוקה (30 – 50 ס״מ) מסביב לערוגה יעזרו למנוע מיבלית לפלוש אליה במהירות בתנאי שעברה ניקוי יסודי.
חיפוי – כיסוי האדמה על-ידי פסולת אורגנית יבשה אדמה נקיה שאנחנו רוצים לשמור עליה מפני התפשטות של יבלית (ועשבים אחרים). כעבור תקופה כשהצמחים שלכם כבר יתבססו, היבלית תסדוק את הקרטונים /גזם ותבצבץ קצת. היא לא תשתלט על הערוגה ובד״כ יהיה אפשר למצוא את קנה השורש ממש מתחת לקרטון או קרוב לפני הקרקע ולעקור אותו במלואו ממש בקלות.

איור המציע דשא כמתחרה ליבלית. למה לא נענע?

נענע, נענע בכל מקום – אמנם היא חלשה יותר מהיבלית, ודורשת השקיה אבל נענע היא השטלתנית הרצויה בגינה, אנחנו צורכים אותה הרבה והיא התחרות הכי טובה ליבלית. הנענע מתפשטת באמצעות קנה שורש כמו היבלית. עם קצת עזרה שלנו יהיה לה קל להתפשט והיא תחליף את היבלית. פשוט עשו לכם ייחורים של נענע ושימו אותם בכל פינה פנויה שיש. אם יבלית חדרה לכם לערוגה של הנענע תוכלו להפוך את האדמה - עם קלשון/מקוש. את שורשי היבלית תפרידו מאלו של הנענע ותחזירו אותה למקומה. זו הזדמנות מצוינת לדשן את השטח ולעשות עוד ייחורים מהנענע. אל תשכחו להשקות טוב טוב אחרי שסיימתם!

השקיה מדויקת – הקפידו להשקות רק את הצמחים שלכם עד כמה שניתן. השקיה בטפטפות לבסיס הצמח בצמחים קטנים או יצירת גומות והשקיית צינור מסביב לשיחים ועצים יעזרו לכם למנוע נגר ובכך לחסוך במים וגם בתחזוקה ועישוב של צמחים אחרים. אמרתי שהיבלית עמידה ליובש אבל ללא מים ההתפתחות שלה נבלמת לכן השקיה מדויקת לבסיס הצמח כדוגמת טפטפות יהוו צעד מונע חשוב לפחות בחודשים בהיבשים.

חיפוי בעזרת רשת – את השיטה הזו מצאתי בספר של דב אילן על גינון אקולוגי והיא מגניבה ביותר אך לצערי לא הצלחתי ליישם אותה בתוך הערוגות ואמליץ להשתמש בה דווקא לשבילים, פינות ישיבה, מסביב לעצים ובפינות גיאופיטים (יש דבר כזה).

רסק עץ על רשת פלסטיק ליצירת שביל בגינה.

הרעיון פשוט: מותחים רשת לא צפופה (רשת פלסטיק שיש בטמבוריות עובדת הכי טוב) על הקרקע, מכסים את הרשת בלפחות 5 ס״מ (עדיף יותר) של חיפוי קרקע, רסק עץ, טוף וכו׳. עכשיו כל פעם שהרבה עשבים צצים לנו דרך החיפוי מה שקורה אחת לתקופה – תופסים את קצוות הרשת, מרימים אותה עם החיפוי מעל ראשי העשבים ומחזירים בחזרה, זו השיטה הבסיסית. למתקדמים אפשר גם לסדר מתחת לרשת קרטונים וכך לשמור על השטח נקי לאפילו יותר זמן. בחלקה שבה שתלתם גיאופטים אפשר להרים את החיפוי בסוף הקיץ לפני שיצוצו הגיאופטים הראשונים ושוב בסוף האביב ובכך לשמור על חלקה נקייה ומסודרת בחודשי הקיץ. מומלץ מאד לא לתת לעשבים להשתולל ולגדול פרא לפני שנרים עליהם את החיפוי בעיקר כדי שלא יפתחו שורשים חזקים שיתפסו מסביב לרשת וכדי שלא יספיקו להזריע את עצמם לשנה הבאה.

חלקה מכוסה בניילון. חשוב לאטום מכל הכיוונים.

חיטוי תרמי – עד עכשיו התעסקנו בפתרונות נקודתיים וספציפיים מאוד לבעיה. מה עושים עם ערוגות גדולות, שלא לדבר על שדות ושטחים חקלאיים? אז חיטוי תרמי הוא פטנט ישראלי עד כמה שאני יודע שהגה יעקב קטן מהפקולטה לחקלאות והעקרון פשוט – בחודשי הקיץ יוני-יולי-אוגוסט מציפים את כל השטח בהרבה הרבה מאד מים ומכסים ביריעות ניילון שקופות וחזקות, חופרים תעלות מסביב לשטח וקוברים בהן את הדפנות של יריעות הניילון כך שאדי המים לא יוכלו לברוח ונותנים לשמש לעשות עבודה כ 30-40 יום. אם קברתם את הניילון בצדדים כמו שצריך ואין בריחות אויר אז קרינת השמש ביולי אוגוסט תהפוך את החלקה שלכם לגיהנום עלי אדמות (עלי אדמות..) שיגיע עד לטמפ׳ של 80 מעלות. אם הרטבתם טוב מאוד כמו שצריך את כל החלקה המים שיתאדו מהקרקע יתעבו בחזרה ויחלחלו לעומק האדמה וכך הטמפרטורה הגבוהה תחדור גם אל מתחת לפני שטח הקרקע עד לעומק של חצי מטר +-. חום חזק כל-כלך לאורך זמן הוא בלתי נסבל והורג כמעט את כל האורגניזם בקרקע, בהם גם יבלית.

חיטוי תרמי אחרי שבועיים

כמה דברים בקשר לניילון – עדיף לבחור ניילון רחב ככל שתוכלו כדי שכיסוי השטח יעשה על ידי מעט חתיכות, ניילונים מסויימים ויקרים קצת יותר, עמידים לקרינת UV ויוכלו לשמש אתכם בכיף לכמה חלקות ואפילו לקיץ הבא.

חיטוי תרמי יעיל מאוד גם לחלקות שסובלות מנמטדות ופטריות קרקע אבל חשוב להדגיש כי הוא מחסל את כל החיים בקרקע גם את הדברים הטובים כמו שלשולים, בקטריות קושרות חנקן, מיקוריזה ועוד ועוד.

זהו. אז אלו כל השיטות שאני מכיר ומשתמש. אה טיפ אחד אחרון - בכל מלחמה על שטח צריך יסודיות והתמדה. מקווה שלקרב הבא תגיעו חמושים בכמה כלים חדשים. שיהיה בהצלחה!

שלום חברות וחברים, היום נבנה גינת דליים הידרופוניים במו ידינו לתפארת מדינת ישראל והעולם כולו. מדובר במערכת ההידרופונית הפשוטה והאמינה ביותר וכנראה גם הזולה ביותר מבין שאר המערכות ההידרופוניות ואם אתם לא יודעים על מה אני מדבר, מוזמנים לקבל קצת רקע במדריכים קודמים: עציץ הידרופוני בקלי קלות. עציצים הידרופוניים ל12 צמחים. חוות חלון ואז תחזרו הנה.

במדריך הקודם הצגתי מערכת של 4 דליים הידרופוניים שבהם כל דלי עומד בפני עצמו, מה שמאפשר דישון ספציפי לכל גידול וגם מאפשר עריכת ניסויים מדעיים המשווים בין הצמחים בדליים השונים. המערכת של היום מתאימה לגידול של הרבה יותר צמחים עם תוספת קטנה ומפנקת שמאפשרת השקיה אוטומטית ללא מערכת השקיה… איך עושים את זה? פשוט מחברים את כל הדליים עם צינור המגיע בסופו לדלי בקרה עם מצוף ניאגרה קומפקטי. דלי הבקרה יחובר לברז מים שנמצא במצב תמידי פתוח (כמו בשירותי ניאגרה, למי שעדיין משתמש בטכנולוגיה הבזבזנית והמזהמת הזאת… לכל מי שרוצה להבין איך אפשר בלי במים בשירותים – לחצו כאן).

כאשר מחברים את כל הדליים ביחד חוק כלים שלובים דואג לכך שגובה המים יהיה זהה בכל הדליים. המצוף מאפשר לנו לקבוע את גובה המים הרצוי, כך שהתחזוקה היחידה שנשארה לכם לעשות זה להוסיף דשן במידת הצורך (אני בודק אחת לשבוע, תלוי בגידול ובעונה) ומה קורה אם תרצו לגדל צמח שצורך יותר דשן באחד הדליים? – פשוט מוסיפים עוד דשן לדלי הרצוי, יכולה להיות תנועה מועטה של תמיסת הדשן לדליים אחרים רק אם קצב האידוי שלהם יהיה גבוה יותר, אך לא מדובר בבעיה מהותית.

בתמונה משמאל גינה הידרופונית בתיכון אורט גאולה בשיתוף עם סלטה גינה למטבח

אז איך עושים?

1. הניחו את הדליים שלכם על משטח ישר (הבדלי גובה במשטח יגרמו להבדלי גובה מים בדלי) כדאי שהדליים יהיו חומים או בצבע כהה כדי לא להכניס קרינה ולגדל אצות (אלא אם אתם רוצים לגדל אצות אז לכו על דליים לבנים). זאת יכולה להיות גינה של 10 דליים וגם גינה של 100, כל עוד הדליים על אותו מישור.
2. בעזרת מנקב השקיה 7 מ"מ חוררו חור 1 ס"מ מעל תחתית הדלי.
3. הכניסו בעזרת פלאייר מחבר דו כיווני 7 מ"מ לחור.
4. קדחו חור להכנסת צינורית האוויר חצי ס"מ מתחת למכסה, חמצון המים עם משאבת אוויר לא הכרחי אך נותן תוצאות טובות יותר (דווקא לכבוד הקיץ שמגיע אני כן ממליץ לחמצן את המים מכיוון שחמצן מתמוסס במים ביחס הפוך לטמ"פ, או במילים אחרות ככל שהמים חמים יותר יש בהם פחות חמצן מסיס וזמין לצמח).
5. חברו את המחבר ישירות לצינור 16 מ"מ הסגור בשני צדדיו. (ניתן גם לחבר צינורית 7 מ"מ כהארכה ו/או להוסיף ברזון שיאפשר לכם לנתק ולחבר דלי לפי הצורך)
6. הכנת דלי הבקרה למצוף: קדחו חור בחלקו העליון של הדלי בעזרת מקדח מדורג, הכניסו את הברגת הפלסטיק הבריגו וקבעו את המצוף לדופן הדלי.
7. חברו את המצוף לברז המים עם מחבר זווית 1/2" ל16מ"מ (בחממה שלי יש מערכת השקיה בטפטוף אז המצוף מחובר לטפטפות בצינור 16 חום עם מחבר T כי זה מה שהיה לי במחסן…) כוונו את המצוף כך שימלא מים לגובה חצי דלי, זה יאפשר מידה מאוזנת של מים וחמצן לצמח.
8. מלאו את כל הדליים עד לס"מ מתחת לשפת הדלי – הרעיון שהעציץ ישחה במים העמוקים והשורשים ימשיכו לגדול עם ירידת גובה המים.
9. העבירו דרך החור העליון שקדחתם מקודם צינורית אוויר שקופה ואבן אוויר חברו אותה למשאבת אקווריום (ניתן לפצל יציאות) וודאו שהמים מבעבעים וקדימה לשתול.
10. קדחו חורים במכסה עם מקדח כוס גדול (טיפ של אלופים – קידוח נגד כיוון השיניים יצור קידוח חלק יותר) התאימו חורים לגודל העציץ ועדיף תמיד יותר קטן מגדול, אחרת הצמח שלכם פשוט יטבע…
11. הניחו את השתיל בעציץ, כסו בטוף או הידרוטון ותנו שטיפה בזרם מים להוריד שאריות אדמה.
12. הניחו את העציץ בדלי וודאו שהוא באמת בתוך המים אחרי שהמים התאזנו בכל הדליים…

זהו! מכאן הגידול הוא אותו גידול מבחינת הדליה, טיפול במזיקים (אין מן הסתם מזיקי קרקע כמו חולד, מחלות פטריתיות או נמטודות) וגם בגלל שהצמח לא נכנס לסטרס (תמיד שפע של מים ודשן) הוא מצליח להתמודד לא רע עם מזיקים מזדמנים. קחו בחשבון שכל הסולניים עגבנייה, פלפל וחציל גדלים להיות צמחים גדולים מאוד ומצריכים הדליה.

שימו לב להגבהה של מתחת לדלי במקרה שהמשטח שלכם לא ישר

עגבניה וחסה בתוך עציץ רשת מרובע

המצוף מחובר למעלה למקור המים. הדלי מחובר למטה לכל השאר

הדליים מחוברים יחדיו – שימו לב לכניסת צינור האוויר השקוף למעלה

החסה גדלה יותר מהר מכל השאר

העגבניה עולה השמיימה – עגבניה ובזיל בעציצים הידרופונים

הבזיליקום מת על הידרופוניקה

גינת 20 דליים הידרופוניים

המלצת השף לעונת קיץ 2016. בזיליקום תרד ניוזילנדי ועגבנייה. לבזיליקום ולתרד תוכלו לעשות קצירים חוזרים ומרובים והעגבנייה, אם אתם מגדלים טובים ומסורים, תוכלו להגיע לצמח בגובה 3 ו4 מטר עם פירות רבים וטעימים.

בהצלחה!

סקרנות ותחושת שליחות הביאו אותי להציע את הגג שלי בשכונת קרית שלום בתל-אביב להתקנת כוורות ע"י מייקל דנשאם, חבר, דבוראי וחקלאי עירוני שלמד את התורה בחווה עירונית בברוקלין. מסמך זה מסכם את ההתרחשויות שיכולות לשמש ניסוי מעשי. מסקנותיו המעניינות והמאתגרות מובאות כאן, כולל המלצות למגדלי דבורים עירוניים.

הדבורים הן בעל חיים שיתופי והכוורת כולה מתפקדת כאורגניזם אחד. הן חשות הלך רוח ויודעות לתרגם לחץ או תוקפנות לכימיקלים המפעילים אותן. באותה מידה הן יודעות לתרגם אמון ופתיחות, ויוצרות קשרי שכנות טובה עם המארח. שמועות מספרות שדבוראים ותיקים הופכים אט אט דומים לדבורים.

דבוראות ביו-דינאמית אינה עושה שימוש באנטיביוטיקה או בהזנת מי סוכר מלאכותית. מטרתה להחזיר את הדבורים לטבע במחזור חיים טבעי, לסייע בהאבקה ובאיזון המערכת האקולוגית וכתוצר לוואי – להפיק דבש טבעי בכמות מוגבלת לשימוש מקומי. קריאה מעמיקה בנושא בכתבה זו או בדף הפייסבוק של יוסי אוד, מלך הדבורים.

מהלך הניסוי        

במסגרת הניסוי הותקנו 2 כוורות על גג קומה ראשונה בשכונת קרית שלום, שכונת מגורים מרובת עצי פרי וגינות פרטיות וסמוכה לפארק החורשות. למלכה אחת ניתן השם אסתר. ולשניה שיבא. נוצר קשר עם השכנים המידיים, הם קיבלו חומרי הסברה ונתנו את אישורם מתוך אמון כי אין בכך סכנה.

הכוורות הוצבו על משטח עץ בהגבהה של כ-15 ס"מ מהגג ובאיזור המוצל ברוב שעות היום כדי להקל על הטמפרטורה
בכוורת בעומסי חום. הדבורים התרבו ושגשגו, וחזרו עמוסות פולן (אבקנים) מהגינות והעצים בסביבה. בתוך פחות מחצי שנה האוכלוסיה שילשה עצמה וריח דבש נישא באוויר על הגג. מכוורת אחת הופקו 25 ק"ג דבש.

עם זאת, התעוררו מספר קשיים לאורך התהליך שמקורם בנקודות הממשק של הדבורים עם הסביבה העירונית והאנושית. במילים אחרות – כשחיים בעיר צריך להתחשב בשכנים.

הדבורים הן יצורים עם הילה מיסטית, יכולת תקשורת גבוהה ורגישות לסביבתן. הן לא עונות כשמדברים אליהן, אבל תנועתן, יכולתן להופיע ברגעים מסוימים, הוא מעל המקריות. ההתרגשות של למצוא את המלכה בתוך מרבד דבורים על חלת הדבש, לתת להן לגעת בך, לבדוק אותך בלי לפחד להיעקץ ובלי מסכות וחליפות, עטופה בקסם אמיתי.

מסקנות

שכנים

• שיחה מקדימה עם השכנים במעגל הראשון הכינה את הקרקע ומנעה הפתעות או מתיחות.
• חלק מהשכנים במעגל השני לא אהבו ונבהלו כשפגשו דבורה ברחוב. לאחר שיחה והסבר רוב האנשים נרגעו והבינו כי הדבורים לא תוקפניות והכירו את תופעת היעלמות הדבורים.
• כל האורחים והחברים שבאו לבקר בהתחלה הגיבו בפליאה ופחד ראשוני אך לאחר שראו את הכוורת הפחד נמוג.
• אנשים מסוימים אלרגים לדבורים ואף עשוים למות מעקיצה. לכן יש לדאוג לערכת הצלה צמודה לכל כוורת / דבוראי עירוני.

דבורים

• מושבת הדבורים שגשגה – האקלים הנוח בת"א, ריבוי הצמחיה באיזור ומיעוט התחרות הטבעית על ההאבקה הראו את סימניהם והכוורות בריאות מאד.
• בחורף ובעיקר בגלי קור, הכוורת סופגת אבידות, ודבורים מוציאות את מתיהן מהכוורת ברדיוס של כ-8 מטר מפתח הכוורת, בעיקר בכיוון שמול הפתח. רבות מהדבורים לא מתות מיד אלא אחרי כמה שעות כלומר יש רגעי גסיסה לא נעימים ויזואלית.
• דבורים ספורות (1-2 בחודש) נכנסו לבית בשעות הערב דרך חלונות ללא רשתות, ונמשכו אל האור. במקרים כאלו כיבינו את האורות בבית עד שיצאו. חלק מצאו את מותן בתוך הבית ולעיתים שכבו ללא ניע לפני הסוף. חשוב לזכור שדבורים מתות אינן יכולות להפעיל את מנגנון העוקץ הדורש פעולה אקטיבית מצידן. בשלבים שלפני המוות – רצוי לא לדרוך יחפים ולא לגעת ישירות.
• אם נעקצים בכל זאת, זה הרבה פחות כואב מהצפוי. מורחים קצת משחת שיניים ותוך 5 דקות זה עובר כלא היה – אלא אם הנעקץ סובל מאלרגיה.

המלצות

במקום

• נגישות לתחזוקה, רצוי ללא סולמות בדרך
• יש לשאוף לצמצם נראות מהמרחב הציבורי כדי למנוע לחץ מיותר מהציבור.
• מקום מוצל או עד 2-3 שעות שמש ביום
• בהצבה על גג או משטח שאינו אדמה, יש להציב על משטח מוגבה או רגליים לטובת אוורור מכל פאות הכוורת
• רצוי לצפות את גג הכוורת בחומר אטום למים ולאפשר שיפוע קטן לניקוז הגשם.

בשכונה

• כתהליך מקדים יש לפגוש את השכנים, לגבות בחומר מקצועי ולהמתיק בצנצנת דבש.
• לדאוג לערכת הצלה הכוללת חוברת מידע ותרופה אנטי-אלרגנית למקרה של עקיצה לאדם בעל רגישות.
• כדאי להיזהר מחשיפת יתר לנושא עד לשינוי הרגולציה בנושא גידול דבש, המוכתבת מאינטרסים של מועצת הדבש בישראל המחייבת רשיון גידול וכך שומרת על שוק מונופוליסטי. חוק הדבש שעבר בקריאה ראשונה בכנסת לא מתייחס לנושא קירבה למקום מגורים, ונראה כי אם ישנה התייחסות היא כפופה לחוק עזר עירוני ולא ברמה הארצית.

בעיר

• דבורים יודעות למצוא את מזונן עד רדיוס של 7 ק"מ מהכוורת. שכונות מרובות בגינות פרטיות או בסמיכות לפארק יגדילו את הסיכוי להצלחת מושבת הדבורים.
• פתח הכוורת להיות 10-15 מ' מבניין שכן. בימות החורף ובגלי קור דבורים רבות הולכות לעולמן ומוצאות החוצה מן הכוורת ולכן יש עדיפות למצע אורגני מול הפתח לטובת פירוק מהיר.

סוף דבר

במקרה שלי, פתח הכוורת מוקם בדיוק מעל הכניסה לבית השכנים מהקומה מתחת. דבורים רבות מתו בסוף החורף בסמוך לדלת ביתם. ההזזה הייתה הכרחית למרחק של מעל קילומטר. בלילה דרמטי, הכוורת נאטמה והדבורים הועברו לפלורנטין, שם סבלו אבידות. כוורת אחת לא התאקלמה והדבורים אבדו. כוורת שניה ננטשה במפתיע אל מיקום חדש, לא נודע.

למרות המעבר הקשה, באו לבקר דבורים מפעם לפעם. בליל המעבר, דבורה אחת התיישבה בדיוק במרכז הכרית הלבנה של מיטתי בשעה שהלכתי לישון. אמרתי לעצמי שהיא באה להיפרד לשלום, בדיעבד אני חושב שהיא באה להתריע מהשלכות המעבר ולהתחנן על החיים שלה ושל חברותיה. במותן הן ציוו לנו את מסמך זה.

לסיכום

גידול דבורים היא חוויה מקרבת וקוסמית, וחשובה מאין כמוה ביצירת איזון מחודש בין הטבע לאדם. אולם עיר צפופה אינה אידאלית לגידול דבורים, בעיקר מתוקף נוכחותם של שכנים שלא בהכרח חושבים ומרגישים כמוכם כלפי היצור המיוחד, המסוכן בעיקר במקרה של אלרגיה. איזורי תעסוקה או מסחר מתאימים יותר ממגורים. בהימצא גג מוצל ונגיש, שאינו קרוב מדי לשכנים, וישנן רשתות על החלונות הסמוכים – זו יכולה להיות חוויה פלאית ומומלצת ובעיקר חשובה – להזמין חזרה את הדבורים לעולם.

כפי שכבר קראתם במדריכים הקודמים, ישנם שיטות הידרופוניקה שונות ומשונות. במדריך זה המתאים מאוד למגדלים מתחילים, נבנה עציץ הידרופוני בשיטת מים עמוקים עם קלקר צף. בשונה משיטת הדליים ההידרופונים האהובה עלי כל כך שבה הצמחים קבועים במקומם על המכסה, בגידול זה הצמחים צפים ולכן נמצאים כל הזמן בתוך המים. כמו כן קל לראות שחסרים מים כי הקלקר המחזיק את הצמחים פשוט יורד למטה, וכך הוא משמש גם כמעין מדיד גובה. אז הכינו את הציוד וכלי העבודה שלכם, לא תאמינו כמה זה פשוט. את כל הציוד תוכלו למצוא בטמבוריה רצינית, נסו להשיג קלקר כמה שיותר עבה וצפוף (3 ס"מ לפחות כדי שלא ישבר יותר מידי מהר.

אחרי שנים של ציפייה מאז המאמר איך [לא] לעשות קומפוסט בדירה, העולם כולו היה במתח איך כן לעשות קומפוסט בדירה. קבלו את הדגם המשופר של הקומפוסטר הדירתי דגם flow through 2.0.
יתרונותיו הן בהיותו: קטן ומתאים לכל דירה (דורש פחות מ0.25 מ"ר ולא מצריך חיבור לקרקע), פשוט וזול לבנייה (מחומרים שכולנו יכולים למצוא בקלות), דורש תחזוקה מינימלית (אין צורך בערבוב או בהפרדת התולעים כפי שנדרש בדגמים אחרים), סובלני לאי טיפול (להערכתנו ניתן לצאת לחופשה של שבועיים ולהניח לו), מפרק את החומר האורגני במהירות גבוה יותר מקומפוסטר רגיל., לא מסריח ולא מושך חרקים. פשוט זורקים את הפסולת האורגנית מלמעלה ונותנים לה "לזרום דרך" הקופוסטר עד שקוצרים דשן (הומוס) איכותי בתחתית הצינור כעבור כמה שבועות. את כל שאר העבודה באמצע התהליך עושות עבורנו ידידתנו הטובות תולעי הקומפוסט האדומות (Eisenia fetida). תולעים אלה מפרקות חומר אורגני, מעכלות אותו וכך מייצרות דשן. את הדשן מנצלים לטיוב האדמה באדניות המרפסת, בגינה הקהילתית, או כמתנה של זהב שחור לשכנים וחברים. מידע נוסף על תולעים אדומות ואיך לטפל בהן ניתן למצוא כאן וכאן וברחבי הרשת. לחוששים מזבובונים וחרקים מעופפים, או מתולעים שיטיילו ברחבי הבית – בתחזוקה פשוטה ובסיסית, כפי שמפורטת בסוף המדריך, בעיות אלו לא יקרו.

הקומפוסטר הזה הוא דור 2.0 של קומפוסטרים מסוג flow Through – FT העשויים מדליים. אנחנו רוצים להמשיך לפתח ולשכלל את הדגם וגם לבחון אותו (יש לנו ניסיון בעבודה של כמה שנים עם דור קודם 1.0 של הקומפוסטר, עדיין לא נצבר נסיון מתמשך עם דגם זה). נשמח אם תנסו אצלכם בבית, או במטבחון המשותף במשרד ותשתפו אותנו בתובנות שלכם ובדגמים נוספים שתפתחו. עשו זאת בתגובות למדריך זה וגם בקבוצת הפייסבוק קומפוסט להמונים.

מדריך זה נכתב במסגרת האקתון UPSCALING של מרכז השל לקיימות, הדגם הזה של הקומפוסטר פותח על ידי צוות במסגרת תוכנית העמיתים של מרכז השל, מחזור י"ח. תודה רבה גם לכל החברות שעזרו בפיתוח וניסוי הדגם הקודם של הקומפוסטר.

רוב שלבי ההכנה נמצאים בסרטון הבא

ערוגת שכבות, המוכרת גם כערוגת לזניה, היא שיטה להכנת ערוגה במהירות ובפשטות גם על משטחים בנויים כמו מרצפות אקרשטיין ואספלט וגם כשהאדמה שלכם היא לא פוריה, לא נקייה או נגועה בעשבייה. למעשה אפשר לעשות ערוגת שכבות ישירות על דשא!  זוהי שיטה מצויינת למי שלא אוהב לעבוד עם כלי עבודה או שפשוט אין לו, כי במקום לאוורר את האדמה עם קילשון ומעדר אנחנו בונים ערוגה מאווררת לגובה. ערוגת שכבות מנסה לחקות תהליך טבעי של היווצרות קומפוסט ורקבובית עלים בטבע, כפי שקורה מתחת לעלווה של עץ בוגר (רק קצת יותר מהר).

בערוגת שכבות קלאסית, נהוג להשתמש בזבל אורגני טרי (שאריות מטבח ו/או זבל בעלי חיים) ולהטמיע אותו בשכבות התחתונות כדי להוסיף חומר אורגני ולבנות קרקע במקומות שהיא לא פורייה או לא מספיקה. השיטה מאפשרת להשתמש במאסות של פסולת אורגנית בבת אחת כגון פינוי של רפתות או פינוי זבל אורגני ממטבח גדול. חשוב לציין שבתהליך הקומפוסטציה משתחררים חומרים פיטוטוקסיים (רעילים לצמחים) ויכול בהחלט לעזור עם רוצים לחסל את הדשא עם הערוגה.בשל כך נפזר את הזבל האורגני בשכבות התחתונות של הערוגה ואת הצמחים נשתול בתערובת אדמה וקומפוסט בשלים.

ישנם שיטות וגרסאות שונות להכנת ערוגת שכבות, אך כאן עיקרון הפרמקלצ'ר "להשתמש במה שיש" עובד חזק. מה שהיה לי באותו היום זה: מסגרת עץ מאתר בנייה, שטיח ישן, קומפוסט בשל ומוכן, קרטונים, מצע שתילה ישן, רסק גזם מאתר הגזם האזורי.

במקרה של הגינה שלי מדובר היה באדמה חולית עם פוריות נמוכה וגם שפע של עשב היבלית הידוע לשמצה בשל השלוחות התת קרקעיות המאפשרת לו להתחדש מיד לאחר שתולשים לו את העלים. היבלית קשוחה ותצליח לעבור את הקרטונים ואת השטיח בשלב כלשהוא, אבל עד שהיא תצליח… בטני כבר תהיה מלאה בחסה, קייל ושאר ירקות רעננים שגדלו בערוגה.

שלבי העבודה

1. יישור – מיישרים ומנקים את השטח מעשבייה (לא צריך לעבוד קשה מידי)
2. מסגרת – מניחים את מסגרת העץ על הארץ (אפשר גם לבנות לבד – גובה המסגרת לפחות 20 ס"מ) .
3. שטיח – פורסים את השטיח ומהדקים את הפינות (עדיף מחומרים טבעיים).
4. קרטונים – מניחים קרטונים על השטיח, כדאי לעשות חפיפה של כמה שכבות כדי שלא ישארו חללים ריקים (כדאי שהקרטונין יהיו כמה שיותר מרובעים, משוטחים ולא צבעוניים).
5. קומפוסט – מפזרים שכבה דקה של קומפוסט על הקרטונים.
6. גזם – שמים שכבה דקה של גזם עלים (ככל שהרסק גזם קצוץ יותר דק הוא יתפרק יותר מהר. עלים ודשא זה יופי, גזם גס מאוד עם ענפים מעוצים לא מתאים)
7. זבל אורגני – שכבה של זבל אורגני קצוץ דק (חצי אבטיח לא מתאים….).
8. קומפוסט – מפזרים קומפוסט אורגני בשל.
9. מצע שתילה – מפזרים שכבה של 5-10 ס"מ מצע שתילה או אדמה מקומית.
10. השקיה – הנחת צינורות השקיה (לא חובה למי שרוצה להשקות ידנית אן עם מתז).
11. חיפוי – מפזרים רסק גזם לחיפוי קרקע.
12. השקיה – במקרה שעובדים עם חומרי גלם יבשים כדאי להשקות בכל אחרי כל שכבה
13. שתילה

הערות

• אם יש לכם אדמה סבירה, אין צורך לשים את השכבות של השטיח והקרטון שנועדו לעכב עשבים שובבים. אפשר לתחח את האדמה עם קילשון לשים את המסגרת ולהעלות עם השכבות.
• אם אתם בונים את הערוגה על מרצפות אקרשטיין, כדאי מאוד לחלץ החוצה כמה לבנים כדי לשפר את הניקוז.
• בערוגה זו שבתמונות וויתרתי על שלבים 6,7,10 משום שהיה לי עודפי מצע שתילה משומש למילוי הערוגות.

יאם!

המאמר הראשון שכתבתי כאן באתר על גידול דבורים בחצר הבית העלה לא מעט שאלות. אם להודות על האמת לא על כולן ידעתי לענות. אז עדיין לא הבנתי כמה הנושא "חם". גידול דבורים בחצרות הבתים הופך לעובדה. באזור המגורים שלנו, פרדס חנה/כרכור, ישנן לפחות חמש עשרה משפחות שמחזיקות כוורת בחצר, בסביבה חצי עירונית.

בחמש השנים מאז נחשפנו לראשונה לדבוראות ידענו למידה אינסופית, מלווה בהצלחות וכישלונות, התבוננות וחקירה, הכרות עם אנשים מחויבים ואכפתיים שלומדים את צורכי הכוורת, דואגים לצמחיה ועצים המתאימים לרעיית דבורים, מחליפים מידע ולומדים עוד ועוד.

לאחרונה עלה לכותרות דיווח על ריסוס פרדסים שבתוכם נחילי הדבורים, מה שחידד שוב את ההבנה שחייבים לקחת אחריות, בקטן ובכל מקום שאפשר.

האביב השנה פרץ טרם זמנו, ממלא את האוויר בריח חריף של פריחות. למרות שאנחנו עדיין בחודש מרץ, מטע האבוקדו ועצי ההדר הסמוכים גדושים פריחה והדבורים בכוורת הופכות תזזיתיות, יוצאות וחוזרות עמוסות אבקה וצוף. משקל הכוורת עולה ומעיד על כמות הדבש ועל הצפיפות בכוורת, לדבורים זוהי קריאת הטבע הקדומה, להגדיל את המשפחה, משמע לצאת ולהתנחל.

איש דבורים עירוני מטפל בכוורת

ההתנחלות

הכוורת היא ממלכה דמוקרטית. אמנם למלכה זכויות יתר, אבל לפועלות יש את המלה האחרונה, הן נושאות באחריות להחלטה מתי ומי ימלוך בקדנציה הבאה. בכוורת תכונה רבה. הפועלות האחראיות להאכלת הדור הבא, בונות מלכונים (תאים גדולים לגידול מלכות), שם הוולדות מקבלות מזון מיוחד, מזון מלכות, מהן תגדל מלכה חדשה.

כשהכוורת נעשית כבדה, סימן הוא, בעבור המגדל לפצל את הכוורת, לעזור לדבורים להרחיב את המשפחה. אם החמצנו את הרגע, הטבע עושה את שלו. מעשה שהיה כך היה, ולמידה בצידו:

בוקר יום ג' 11/3, אלפי דבורים פרצו החוצה מתוך הכוורת בזמזום שאי אפשר היה להתעלם ממנו, למתבונן מהצד זה נראה כאילו יורים צרורות מתוך חריר ירי. ענן של חלקיקים בדמות אלפי דבורים פורצות החוצה, אלו הן הפועלות הנאמנות שמלוות את המלכה הוותיקה היוצאת להתנחל במקום אחר.

זהו רגע קריטי למגדל הדבורים – מול עיניו המשתאות הדבורים נושאות כנפיים ועפות לאי-שם ומותירות אותו עם כוורת שאוכלוסייתה קטנה בחצי!

בכוורת נשארות פועלות ומלכונים לפני בקיעה. המלכה הצעירה שבוקעת מהמלכון, עדיין בתולה, יוצאת למסע הכלולות. היא מפזרת באוויר ריחות (פרומונים), שמושכים אליה זכרים "רעבים" מכל הסביבה. אלה עפים ומזדווגים איתה בעודם בגבהים. מזדווגים ומסיימים את תפקידם. זוהי למלכה היציאה היחידה בבדידות מהכוורת, מסע אמיץ ורב סכנות. גופה שמייצר ביציות, מתמלא תאי זרע ממספר רב של זכרים, בחזרתה היא מתחילה במלאכת ההטלה. מלכה פורייה תטיל כ-2000  ביצים ביום, במשך כארבע שנים.

הפועלות ממשיכות בעבודתן האינסופית: מאכילות את הדור הבא, מנקות, מטפלות בחלל הכוורת מחממות או מקררות, יוצאות להביא צוף ואבקה ויוצרות פולן ודבש.

בינתיים בפני הנחיל שעזב, עומדת משימה לא פשוטה, לשמור על המלכה הקיימת. כל אלפי הדבורים מקיפות את מלכתן, בגוש צפוף ומגונן. נצמדות לענף של עץ או שיח בקרבת מקום. ההמולה שוככת, הכול נרגע, גוש גדול של דבורים, האוחזות זו בזו בדממה מוחלטת – בלב הגוש, המלכה. המראה מרשים בעוצמתו!

הפעולה האינסטינקטיבית שבאה מדחף של כוחות הטבע, מתנגשת כאן עם ההבנה שהדבורה המבויתת אינה יכולה לשרוד בטבע, היא מוקפת אויבים, ציפורים, צרעות, בני אדם היסטריים ומזג אוויר מתעתע ובקרוב יורד הלילה וקר. הדבורים "שלנו" נתלו על עץ אבוקדו במטע הסמוך, בגובה של כ-7 מטרים. דבורים סיירות נשלחות לחפש מקום להתנחלות קבע. הזמן אוזל. כעת איך מורידים אותן משם?

הנחיל על עץ האבוקדו

כעבור כשלוש שעות, בעודנו מטכסים עצה, התרומם הנחיל ועלה שוב השמימה. א' רץ, עיניו לשמיים, רץ ועוקב אחרי מעופן, הן "חוצות" כבישים ופניהן אל חורשת האלונים – פינת טבע יחידה שעוד נותרה באזור. כל הדבוקה יורדת לתוך שיח של קידה שעירה, בתוך שדה פרחי בר. זה הרגע לו חיכינו, הערב יורד ואיתו הקור, מדברים על גשם שיגיע מחר, אין זמן להתמהמה, צריך לעשות מעשה ומהר.

כל הדבוקה יורדת לתוך שיח של קידה שעירה

הבאנו שק, לתוכו בזהירות ובעזרת מברשת רכה, החלקנו את כל נחיל הדבורים פנימה. מהשק העברנו את כולן לתוך כוורת ריקה. זה יהיה ביתן החדש, מוגנות מפגעי מזג האוויר וידי אדם, כאן יתחיל הנחיל החדש את חייו. את הכוורת החדשה הרחקנו ממקום הכוורת הישנה כדי לא לבלבל את הדבורים.

מסקנות ולמידה

• בשיאו של האביב, האינסטינקט גובר על כל שיקול ולכן הכוורת מתארגנת לפיצול. הדבוראי – תפקידו להיות עם האצבע על הדופק ולדאוג לפצל את הכוורת לפני שהדבורים נוטשות. סימן ראשון – צפיפות ומשקלה של הכוורת. סימן שני – מבנה פרוע של תאים גדולים בולטים מחוץ לחלת הדבש– אלו הם המלכונים.
• איך מפצלים? בודקים את המלכונים, המנוסים שבינינו (לצערי – לא אנחנו), יודעים לזהות האם המלכון בשל לבקיעה. כעת מעבירים לכוורת חדשה, לפחות שלוש מסגרות. אחת עם מלכונים, השנייה עם וולדות ודבש ועוד אחת עם דבש. שאר הכוורת תכיל מסגרות ריקות. לתוך הכוורת נוסיף עוד כמה אלפי דבורים והנחיל החדש יתחיל את חייו.
• חשוב לדעת – נחיל שנטש את ביתו, כמעט ואין לו סיכוי לשרוד בטבע. אם הצלחנו למצוא אותו – נזדרז להכניס אותו לכוורת מגינה.
• המוצא נחיל שנראה כמו דבוקה של דבורים על עץ, גדר, שיח או מחסן נטוש, אסור בתכלית האיסור להזמין מדביר, המדבירים מרססים את הדבורים ומחסלים את אחד היצורים החשובים והמועילים לאדם!
• מצאת נחיל, פרסם בפייסבוק "ידידי דבורת הדבש בישראל" – מישהו יגיע לפנות, או אפשר להתקשר בטלפון לאחד מהמגדלים (אריה 0523-937325, סלע 0544-540054) הם ידאגו למישהו שיפנה.  אם לא הצלחת לפנות, בדרך כלל, אחרי שעות ספורות, הנחיל יתרומם כשם שבא וימצא מקום טוב יותר להתיישבות קבע.

נתקלתי לראשונה במגדל הירק (או באנגלית Garden Tower) בתמונה שמישהו שלח לי ושאל אם אני יודע איך להכין כזה. מאז, גיליתי על חברה אמריקאית קטנה מתפרנסת מייצור מגדלי ירק, עם פטנט בתהליך אישור (שבכל מקרה לא יהיה רלוונטי לישראל, ממספר סיבות שלא אציין כאן), וקראתי או שוחחתי עם מספר מיקרו-עסקים ישראלים שעסקו בייצור יחידני של מגדלי ירק.

כמובן שאין גירסא אחת (אני מכיר לפחות שתיים מסחריות), ולצורך העניין, זו היא גירסת "עשה זאת בעצמך" של מגדל ירק. עד כמה שידוע לי, אין שום מניעה מאף אדם להעתיק את העיצוב הזה. אני מדגיש – עד כמה שידוע לי, כיוון שאם פתאום יצרתם אחד ומישהו תבע אתכם וניצח, זה באחריותכם (; חוץ מזה, אם הגיעו אליכם, כנראה שאני כבר נתבעתי על שלי, אז תעמדו בתור.

את המחקר שלי התחלתי מנקודת התחלה טובה, בעזרת כמה פתרונות שכבר פיתח אסף פרי לפני והציג אותם בסדנא לבניית מגדל ירק שהעביר בסדנא הקהילתית לקיימות בטבעון.
ועכשיו, לעסק.

הדגם של Garden Tower Project

למה מגדל ירק

• חסכון במקום – במגדל הירק, על פני שטח של 1.5 מטר רבוע (כולל השטח שצריך כדי להסתובב פיזית סביב המגדל) ניתן לגדל, באופן תיאורטי, בין 40 ל-50 צמחים, שבדרך כלל ידרשו שטח של בין פי 4 ל-5
• חסכון בהשקייה – מכיוון שהצמחים נמצאים, פשוטו כמשמעו, אחד מעל השני במרחב, ומכיוון שכל עודפי המים יכולים לחזור חזרה לערוגה בקלות יתרה (ניקוז לתוך דלי והשקייה חוזרת), הרבה פחות מים אובדים להרווית עומק האדמה וכל אלו הם מים שחסכנו.
• מניפולציה של עונת הגידול – מיקרו האקלים שנוצר במגדל הירק מאפשר את הארכת עונת הגידול בכך שהוא מקטין תנודתיות בשינויי הטמפרטורה. בעיקרון, באזורים חמים ויבשים המערכת מסוגלת להאריך את החורף על ידי הצללה חלקית של הצמחי אחד את השני, ובאזורים קרים את הקיץ על ידי הרחקת הצמחים מן הקרה של האדמה, ומיתון משרעת הטמפרטורות.
• שליטה במזיקים – זה נכון לכל הטכניקות לגידול במצע מנותק. כשאין חיבור לאדמה הרבה מן המחלות והמזיקים פשוט אינם. כמובן שזה לא מבטל מזיקים באשר הם, אך המזיקים פוחתים בצורה משמעותית.
• גם כשאין אדמה – גם סעיף זה נכון לכל הטכניקות לגידול במצע מנותק: תיאורטית, עם מצע גידול טוב, שמש, מים ודשן, אפשר לגדל ירקות על מרפסת בקומה השמינית או על גג המתנ"ס.
• נגישות – לא שמעתי על מישהו שממש השתמש במגדל ירק בגלל שהוא מוגבל (על כיסא גלגלים, לדוגמא), אך אפשר לדמיין כיצד אפשר להתאים מגדל ירק לעבודה של אדם כזה,

את החסרונות והקשיים (מה לעשות, זה לא מושלם) תוכלו לאסוף לאורך המדריך.

העיצוב העקרוני של מגדל ירק D.I.Y

בסיס מגדל הירק הוא חבית כחולה של 180 או 200 ליטר, שבמרכזה ארובת תולעים, ובהיקפה פתחים לתאי שתילה. החבית עומדת על רגליים ומורמת מהקרקע כך שניתן להכניס דלי מתחת לפתחי הניקוז, וניתן לשלוף אותו בקלות. מצע השתילה (כמו שגילינו על בשרנו) צריך להיות קל מספיק כדי לא להפעיל משקל רב מדי על שורשי הצמחים הגדלים באזור התחתון של החבית, שעשוי למנוע צימוח בריא. ההשקייה צריכה להעשות בעקרון מלמעלה (כמו שגילינו, שוב, על בשרנו), וכדאי לדאוג לרוויה של מצע השתילה כל עוד הוא מספיק מאוורר. אור שמש בחורף הוא מצרך יקר, כיוון שהצמחים מסתירים זה את זה, ובקיץ זה כבר תלוי במה שמגדלים. על כן אפשר וכנראה כדאי לשים את כל המערכת על גלגלים (מה שחשבנו לעשות ועוד לא עשיתי בעצמי) כך שניתן יהיה להזיז אותך ואף לסובב אותה אל מול השמש, כל יום לכיוון אחר.

במהלך השנה וחצי האחרונות הקמתי מספר מגדלי ירק, ועשיתי על הדרך וורציאציות שונות, לפי החומרים שהיו קיימים במקום. מבחינת התנסות גננית, ליוויתי שתי עונות ארוכות, ואשתף אתכם בתובנות תוך כדי המדריך.

אז איך עושים?

הכנת החבית

קודם כל, לפני שמתחילים חשוב להבין מה היה בחבית לפני השימוש, כדי לדעת שאתם לא מתעסקים חומרים רעילים שלא הייתם רוצים להכניס לגוף שלכם, לכן כדאי לשאול את מי שסיפק לכם את החבית מה היה בה במקור. האפשרויות מגוונות כיוון שהחבית הכחולה משמשת הרבה בתעשייה. אני הצלחתי להשיג חביות שהיה בהם סבון וחביות שהיה בהם חומר לכיבוי אש אינטרי. כך שאחרי שטיפה, אנחנו מקבלים חבית בטוחה לשימוש.

כמו שציינו לעיל, חבית כחולה של 180-200 ליטר משמשת כאן כמיכל הבסיסי אותו נהפוך למגדל הירק. ראשית, עלינו למצוא את הצד העליון, שבו בדרך כלל ממוקמים שני פקקים לבנים. אותו נחתוך החוצה באמצעות מסור אנכי.

הכנת תאי השתילה

מספר תאי השתילה יכול להיות כל מספר בין 0 לפחות או יותר 45-50. רוחב תא השתילה יהיה בין 8 ל-14 סנטימטר. עצתי היא להכין מקסימום תאי השתילה. צמחים שונים תופסים מרחב שונה, ואתם עשויים להתקל במצב בו תצטרכו להשתמש בעונה אחת ב-3 תאי בהיקף כי הירק הצפוי עשוי להיות גדול מאוד, כשבעונה אחרת תשתמשו ב-6 או יותר תאים בהיקף כי הצמחים המדוברים מפריעים פחות אחד לשני מכיוון שהם לא מסתירים את השמש אחד לשני.

הכנת תאי השתילה מתחלקת לכמה שלבים. ראשית, נסמן את כל החריצים על החבית באמצעות טוש סימון, כששורות תאי השתילה מקבילות אחת לשניה ומסורגות. כדי לדאוג לסמן קו ישר על החבית אפשר להשתמש בפס ישר של בריסטול, להקיף את החבית ולסמן במקומות הנדרשים. אז נקדח חור בקצה על קו של תא שתילה, מספיק רחב כדי שנוכל להכנס עם המסור האנכי ולחתוך את הסימון לכל אורכו.

עכשיו, כשיש חריצים כמספר תאי השתילה והם מסודרים בשורה ישרה, עלינו להפוך כל חריץ לתא שתילה שכזה. אסף פרי, שהעביר את הדרכת הסדנא הראשונה אודות מגדל ירק, עלה על רעיון להרחבת חריץ לכדי תא. הוא הכין טריזים גדולים מעץ, ולאחר חימום החתך מכל הכיוונים, הוא דחף את הטריז פנימה עם פטיש, ונתן לפלסטיק להתקרר שוב (אני זירזתי את הקירור בעזרת מים, אם מחכים שהפלסטיק יתקרר לבד זה מאט את קצב העבודה). את החימום עצמו אפשר לעשות בעזרת להביור כלשהו (יש כאלו זולים יחסית שמתחברים לבלון גז קטן של גזיה) או באמצעות מה שנקרא אקדח חום. שזה בעצם סוג של מכשיר פן מאוד חזק וממוקד. מהניסויים שלי האקדח חום עובד יותר טוב.

החבית והטריזים

ארובת התולעים

ארובת תולעים היא טכניקה שכבר הצגנו כאן מספר פעמים, ולכן לא אכביר עליה במילים, אלא פשוט אתן למאשה ויואב לדבר. יואב, בדיון על ערוגת הפתיל שחקר, כבר הצדיק את הרעיון של להוסיף עוד רובד לאותה המערכת באמצעות ארובת התולעים. מה שהיה עשוי להיות רק ערוגה ותו לא, הפך במקרה שלנו לערוגה שמדשנת את עצמה, מאזנת נוזלים, חיה, ומקטינה את נפח הפסולת של המטבח הקרוב ביותר אליה, מבלי כמעט לדרוש עבודה נוספת.

את ארובת התולעים נעשה מצינור PVC מחורר בחורים בעלי קוטר של 8-12 מ"מ כמעט לכל אורכו כדי לאפשר תנועה של התולעים לרחבי הערוגה (את החורים מכינים עם מברגה או מקדחה ומקדחים מתאימים). גם לארובת התולעים יש ווריאציות: באחת הערוגות יצרנו צינור L שפתח היציאה שלו יוצא מצידה של החבית. בערוגה אחרת הצינור יורד מלמעלה ישר למטה, בלי עיקול. בכל מקרה העדיפות היא לארובה בקוטר של לפחות 5 צול, ועדיפות יותר לכיוון 8 צול.

לצורך הכנת ארובת ה-L צריך מחבר זווית, שעולה הרבה כסף בקטרים של 8 צול, כך שאני אישית העדפתי את הארובה העומדת.
הבעיה בהכנת ארובה עומדת היא שצריך להכין חיבור טוב בין החבית עצמה לבין הארובה, ובנוסף צריך להכין מכסה שיכול לעמוד במשקל של התולעים והקומפוסט.
בארובת ה-L המכסה יכול להיות מאוד פשוט כיוון שאין עליו לחץ, וכנ"ל לגבי אטימת החיבור בין החבית לצינור.

הטכניקה שעבדה לי פעמיים לחיבור בין צינור הארובה לחבית עצמה מאוד פשוטה לביצוע. סימנתי בתחתית החבית, מן הצד החיצוני (אחרי שהפכתי אותה) את קוטר צינור הארובה, ואז סימנתי שוב מעגל שהרדיוס שלו קטן בכמעט סנטימטר אחד. את העיגול הפנימי חתכתי עם מסור אנכי.

את ההפרש בין העיגול הפנימי לחיצוני מחממים עם אקדח החום וכשהפלסטיק מספיק גמיש, דוחפים בכוח את הארובה כשהחבית עדיין הפוכה על הראש – כך שכשהדחיפה מסתיימת, אותה טבעת פלסטיק גמישה שצמודה לארובה פונה כלפי מעלה ומונעת נזילה של מים גם אם יש קצת רווחים.

דרך אגב, אם מישהו תהה – מהניסויים שלי, שלושה מגדלי ירק יטפלו בכל פסולת המטבח של משפחה קטנה. במשך כמה שבועות בדקתי את קצב הצריכה של התולעים בארובה. כמובן שככל שגרעין הרבייה של התולעים האדומות יותר בוגר והתאקלם בצורה מספקת במגדל, וככל שהצמחים בוגרים יותר, כך גם גובר קצב פינוי המקום בארובה, על ידי ייצור הקומפוסט צריכת הקומפוסט הזמין.

המכסה לארובת התולעים משתנה לפי הצורה בה הארובה בנוייה. אם המכסה הינו מכסה צידי, אין יותר מדי לחץ עליו ולכן הוא יכול להיות פשוט שני עיגולי דיקט כשהקטן מביניהם מתאים בדיוק לקוטר הצינור האופקי, והגדול בעל קוטר של שני סנטימטר יותר, וכך העיגול הקטן יושב בלחץ בתוך הצינור והעיגול הגדול משמש כשפת המכסה.

המכסה של הצינור האנכי (הארובה שאין לה ברך) צריך להיות קצת יותר
חזק, וצריך שתהייה יכולת שליפה שלו מבלי להזיז את המגדל. לצורך זה יצרנו עיגול מפלסטיק (פלסטיק עבה שהיה פעם חלק מפח שוש.פחטר ירוק גדול) עם תוספת קטנה, בצורה הכללית של מטקה (עיגול עם ידית).

העיגול מתאים בדיוק כדי לחסום את הפתח של הארובה מלמטה, ויושב על שלושה ר'-שים מברזל שמחוברים לצינור עצמו. כך בכיוון של הידית של ה"מטקה" ניתן למשוך ולפתוח את הצינור, או לדחוף ולהשחיל את הפלסטיק בין הצינור לר-שים, ובכך לחסום את הפתח.

רגליים או גלגלים?

השאלה היא יותר מורכבת מרק "רגליים או גלגלים". לשאלת הגובה הסופי והיציבות של המגדל יש השפעה על התפקוד של המגדל וגם על השימוש ומי יכול להשתמש בבטחה במגדל. למשל, אם הניקוז שלנו (ואנחנו חייבים ניקוז!) נמצא ממש מתחת למרכז החבית, אנחנו צריכים להצליח להכניס לשם דלי כדי לקלוט את הנוזלים המדושנים ולהחזיר אותם חזרה לערוגה.

החבר'ה של Garden Tower Project משווקים את הקיט שלהם עם שלוש רגלי עץ מלא. אולי זה קשור להבדלים בין הקיט שלה לחומרים שבהם אני השתמשתי, אבל אני הרגשתי שאותה טכניקה שניסינו באחד המגדלים פגעה ביציבות של המגדל.

פתרונות אחרים להעמדת החבית בגובה היו יצירת מעמד ייעודי בגובה דלי, העמדה על כיסא ללא המשטח, או על רפסודה בגובה נמוך, במקרה שהניקוז יוצא החוצא (אני לא אוהב את השיטה של הרפסודה, כל נושא הניקוז צריך להיות מנוהל יפה ומסודר, מקום קבוע לדלי שממנו יחזרו הנוזלים לערוגה).

גלגלים או לא גלגלים? ובכן, גלגלים עשויים לעזור בחצרות בהם כמות או המקום מוגבלים, כך שיהיה אפשר לנייד את הערוגת במקרה הצורך, ולסובב אותם ברוטציה אל מול השמש. אם אתם בוחרים בגלגלים שימו לב לבעיות היציבות שעשויות לצוץ (עקב גובהו של המגדל) וגם לסוג הקרקע או הריצוף עליהם אתם מגלגלים את המגדל. גם לנושא ההשקייה יש מה לומר על שאלת הגלגלים.

השקייה

טוב, דבר ראשון – ההשקייה בשלבים הראשונים כשהשתילים עדיין צעירים מאוד היא שונה מההשקייה כשהצמחים כבר בוגרים ופיתחו בית שורשים מספק שיכול לעזור להם להתמודד עם השקיה לא ישירה.

הפתרון שהציע אסף פרי היה ליצור מערכת השקייה תת קרקעית עם טפטפות מפוזרות טמונות במצע השתילה וצמודות לדפנות החבית מבפנים. וכך בארבע דקות השקייה נוכל להציף את כל הערוגה ולסיים עניין. כשנראה את המים יוצאים מהניקוז נדע להפסיק. ובכן, הבעיה הייתה שהמים זרמו מהטפטפות על דפנות החבית מבפנים והתנקזו יחסית מהר (המים מחפשים את הדרך הקלה ביותר למטה, ובמקרה הזה הדרך הזאת לא הייתה דרך מצע הגידול), כך שעשר שניות אחרי הפעלת לחץ המים, הניקוז כבש שצף וקצף, ומצע הגידול במרכז הערוגה כלל לא קיבל מים. הייתי זקוק לגישה אחרת להשקייה במגדל הירק.

כפתרון לשאלת ההשקייה מצאתי כי אפשר ורצוי לחלק את טכניקת ההשקייה לשתיים:

1. בשלב הראשון (אולי החודש הראשון של הצימוח, אבל את האמת זה תלוי בכם) נדאג להשקות ישירות כל שתיל ושתיל, ונעזור לו לפתח את מערכת השורשים שלו.
2. בשלב השני, נעבור להשקייה במעגל של שש עד עשר טפטפות שיונחו במעגל בחצי המרחק שבין דפנות החבית לארובת התולעים, כך שבעיקר יורטב גוף האדמה ולא הפלסטיקים באופן ישיר.

כשלומדים את המערכת בוחנים כמה זמן לוקח למצע הגידול להגיע לרוויה כך שנדע כמה מים נתנו ומתי לבוא להפסיק את הטפטפות. זכרו שמשטר ההשקייה במערכת שזו, כמו שאמרנו בהתחלה, הוא שונה מאוד מגידול ירקות באדמה. למדו את המערכת ודאגו לניקוז מספק.

מצע השתילה

במגדל הראשון שבנינו החלטנו להתחכם ולהשתמש במצע של טוף, ואדמה מקומית. טעות מרה. מצע גידול כזה הוא ללא ספק כבד מידי. תחשבו על כל המשקל הזה, מטר של מצע, שלא מאפשר לשורשים של הצמחים התחתונים ביותר להתפתח בכלל.

במגדלים הבאים כבר לא התפשרתי. ערבבתי מצע שתילה של 50% כבול, 25% פרלייט ו25% וורימקוליט, והוספתי דשן בשחרור איטי להתחלת הגידול (עד שהתולעים יתבססו ויזינו את הערוגה עצמה). תערובת המצע הזו כל-כך סטרילית בשלב הראשון שבלי דשן הצמחים מהר מאוד יישארו בלי נוטריינטים. כשהמגדל כבר מבוסס ועבד כמה מחזורים, אין צורך בתוספת דשן.

ניקוז

בגינון, ניקוז ראוי מאוד חשוב לצימוח תקין של השתילים, ועל אחת כמה וכמה בגינון במצע מנותק. כשאין ניקוז ראוי בית השורשים נחנק. במגדל הירק, ניקוז ראוי ומצע גידול מתאים יכול לפטור אותנו לפחות מהמצב של עודף השקייה (אם כי לא יכול לפטור אותנו ממצב של חוסר השקייה) – עודפי המים שאינם נספגים על ידי מצע הגידול פשוט נשטפים כלפי מטה ויוצאים מהמיכל, כך שהמצע רווי אך לא במידה מוגזמת. במצב כזה, ברור שעלינו לנקז נוזלים מהנקודה הכי נמוכה במגדל, קרי מהתחתית של המגדל. השיטה הכי טובה שמצאתי, שאוספת גם את הנקז של התולעים וגם את עודפי המים (להשקייה חוזרת) היא לחורר כמה חורים מסביב לחיבור של ארובת התולעים והחבית, ולהניח דלי מתחת. כך אנחנו מרוויחים חזרה גם את הנוטריינטים מהקומפוסט וגם את עודפי המים.

ולסיכום פרק ההשקייה, הניקוז ומצע השתילה, לא משנה כיצד אתם משקים, דאגו לזרימה הכי חלשה שניתן לייצר. מצע הגידול הוא מאוד אוורירי וקל, ולכן הוא עצמו, בעיקר בשלבים הראשונים של הצימוח לא תופס את השורשים של הצמח יותר מדי. כך שאם תתנו פתאום שטף מים שנספג במצע הגידול ומשנה את צורתו הצמחים החלשים עשויים להפגע. תופעה שמפסיקה לקרות איפה שהוא באמצע עונת הגידול.

הערה חשובה: בכל שיטת גידול במצע מנותק, ועוד יותר כאשר משתמשים בסירקולציה של מים, תמיד ישנה הסכנה של המלחת מצע הגידול. המים נכנסים למחזור הטבעי, אך המלחים לא יכולים להשטף כי אנחנו כל הזמן מחזירים אותם חזרה למגדל עם הדלי של הניקוז. כדי לפתור את הבעיה, בכל חורף אנחנו מסירים את הדלי של הניקוז לגמרי, ונותנים למי הגשם, שהם מים מזוקקים, לשטוף את המלחים ממצע הגידול של מגדל הירק. (תודה לטלאור על השאלה).

שתילה וגינון

כמו בכל גידול במצע מנותק מאוד חשוב לפתוח את השורשים של השתילים לפני השתילה. כאן זה קצת פחות חשוב מאשר בגידול הידרופוני, שבו אין אדמה בכלל, אך זה בהחלט לא מזיק אם עושים את זה כיאות. גודל השתילים צריך להיות יחסית גדול. התנאים לא קלים בשביל שתיל צעיר (לפחות מבחינת קרינת שמש) והוא צריך להיות מסוגל להתגבר על הטראומה של המעבר מהחממה החמימה והמוגנת, לצילם של הצמחים שגדלים בקומה שמעליו. זה לא קל. תשאלו כל קולורבי.

כמו בגידולים הידרופונים נוספי היחס בין העלווה לשורשים הוא לא פרופורציונאלי. העלווה הרבה יותר גדולה מהשורשים של הצמח, ואם נוסיף על זה שמצע השתילה אוורירי, אז בהחלט אפשר לטעון שהצמחים כבדים ועשויים ליפול מרוב משקל כשבית השורשים שלהם נקרא ממצע הגידול. שימו לב לזה כשאתם שותלים, בכך שתדאגו לתמיכה היכן שניתן, ושתלו את הצמחים מספיק עמוק בתוך התאים – אל תחפפו כאן, תוציאו הרבה חומר מתא השתילה. אם אתם חוששים מלאבד את החומר, פשוט תחזירו אותו לפתח העליון של החבית.

נושא התחרות על השמש הוא ספציפי בכל גינה ומרפסת. אל תחששו מלהניח את המגדל בשמש מלאה, זה יעשה לו רק טוב. גם ככה רוב הצמחים מוסתרים על ידי הצמחים מהקומה שמעליהם ועובדים על הגישה לשמש כל הזמן (זה כשלעצמו עוזר מאוד לחוסר הפרופורציה בין העלווה לשורשים). במקומות שבהם יש מעט שמש, שיקלו להתקין גלגלים, וסובבו שליש סיבוב על בסיס יומי.

סיכום

מגדל הירק עשוי להיות הכלי המתאים למשימה המתאימה. אך חשוב מאוד לתאם ציפיות לפני. ציינתי לאורך המדריך כמה וכמה חסרונות שיש לשים אליהם לב כשאתם ניגשים לעבודה על המגדל הראשון, ולדעת שאי אפשר הכל (: למגדל הירק יש המון יתרונות, שלדעתי עולים על החסרונות. נסו בעצמכם.